יוסף, בן מלכה וגדליה, נולד ביום כ"א בתשרי תש"י (14.10.1949) בבואנוס-איירס שבארגנטינה. את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר הממלכתי בבואנוס-איירס, ובמקביל למד בבית-הספר העברי על שם נחמן גזנג בעיר. בשנת תשכ"ג (1963), כשהיה כבן שלוש-עשרה, עלה ארצה עם משפחתו שהתיישבה בעיר רמלה. הוא סיים את לימודיו התיכוניים בפנימייה החקלאית בן-שמן. כאמור התחנך יוסי כבר מילדותו במוסדות העבריים של הקהילה היהודית שבעיר הולדתו, ספג בבית-הוריו מסורת יהודית לאומית ולמד לאהוב את עם ישראל ואת מדינת-ישראל. הוא היה תלמיד חרוץ ומצטיין, אחראי וממושמע, ואף דילג על שנת לימודים אחת בבית-הספר היסודי, הודות לכשרונותיו. בתקופת הלימודים בבית-הספר התיכון הצטיין יוסי בעיקר בספרות ובהבעה בכתב. הוא אהב לכתוב ולבטא מחשבות, דעות והגיגים. בארץ נתקל יוסי בקשיי קליטה ובקשיי הסתגלות ללימודים, בגלל השפה הזרה לו. אולם, יכולתו להסתגל למצבים שונים ולחברות שונות ולהתחבב על אנשים זרים, סייעה לו בראשית דרכו. הודות לגמישותו ולכוח רצונו הנחוש הצליח להתגבר על קשיי הלימודים. יוסי אהב מאוד את תקופת חייו בפנימיית בן-שמן; שם הכיר למעשה את חבריו הטובים ביותר, ולכן שמר על קשר הדוק עם הפנימייה גם לאחר שעזב אותה. הוא אהב את חיי החברה האינטנסיביים והיה שותף פעיל בהם- ארגן מסיבות, קישט את חדרי הכפר והנעים ערבים ארוכים לחבריו, בנגינה על גיטרה ובשירה בצוותא. יוסי הצטיין גם בעבודה המעשית בחקלאות בכפר. הוא החל את דרכו בעבודה ברפת, והשקיע בה מרץ רב ושעות ארוכות גם לאחר שעות העבודה המקובלות. הוא התייחס לעבודה במלוא הרצינות והאחריות, ונטל על עצמו תפקידים רבים, כגון מילוי מקומו של מרכז-ענף שנעדר ועוד. בבן-שמן התגבש אופיו של יוסי, והחוויות שחווה שם השפיעו עליו מאוד. הוא למד לאהוב את עבודת האדמה, ליהנות מנוף המולדת, לטפל בבעלי-חיים ולחיות חיי שיתוף וחיי חברה. בתקופה זו נתגבשו תכונותיו הטובות של יוסי: יושרו, שאיפתו לשלימות עד כדי קיצוניות ודחיית כל פשרות, רגישותו הרבה לחברה ולאנשים ונכונותו לתרום וליצור למען החברה והזולת. בזכות שמחת-החיים שלו, טוב-ליבו ונועם דרכיו, הפך למוקד בחברתו. הוא הקדיש שעות פנאי רבות למשחקי הכדורגל, בעיקר כשוער, ולמרות ריחוקו מבית הוריו ולמרות שחייו בפנימייה היו מלאים סיפוק, היה יוסי בן נאמן ומסור למשפחתו, אהב והעריך את הוריו ואת אחיו.

יוסף גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1968 והוצב לחיל-השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס למפקדי טנקים, הוצב בתפקיד מש"ק טנק בסיני. את רוב תקופת שירותו במלחמת ההתשה עשה יוסי בסיני, באזור התעלה. למרות הקשיים לא התלונן מעולם. הוא לא הירבה לדבר על חיי הצבא, ותמיד היה בטוח בכוחו של צה"ל ושיבח את כושר הלחימה שלו. זמן-מה לפני השחרור עבר יוסי קורס הסבה ליחידת טנקים חדשים.

לאחר השחרור התקבל יוסי למכינה של אוניברסיטת ירושלים, להשלמת בחינות הבגרות, ועבר לגור במעונות הסטודנטים. יוסי אהב מאוד את ירושלים, למד להכירה והירבה לבלות בה. לאחר שסיים את לימודי המכינה, החל בלימודי השנה הראשונה במקצוע הספרות העברית וכן השתתף בחוג ללימודים ספרדיים ודרום-אמריקניים. בתקופת הלימודים עבד יוסי כשליח חדשות במדור החדשות של שידורי-ישראל וחסך כסף, גם לצורך מימון הוצאותיו וגם לרכישת דירה. למרות שנעדר מהלימודים בגלל תקופת מילואים ארוכה, ואחר-כך חלה במחלה ממושכת, הצליח במאמצים רבים להדביק את הפיגור, ועמד בכל הבחינות בציונים טובים. היה סטודנט מקשיב ומגיב, רציני וערני, והודות לגישתו הרצינית ולהשתתפותו הפעילה זכה להערכת מוריו וחבריו לספסל-הלימודים.

במלחמת יום-הכיפורים השתתף יוסף בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. בקרב שהתחולל צפונית-מזרחית לאגם המר הגדול, ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), נפגע הטנק של יוסי והוא אבד. כעבור כחודש נמסרה למשפחתו הודעה שהוא נעדר. רק לאחר חודש נוסף של חששות ותקוות, נודע שיוסי נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל. השאיר אחריו הורים ואח.

הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברי חברים ומורים על דמותו.