שרתתי תחת פיקודו של שמוליק אבישאול בסדיר, ובמילואים הייתי סגנו בפיקוד על פלוגה א של גדוד 407 בחטיבה.
שמוליק התאפיין בכמה דברים:
הוא היה מקצוען אמיתי בכל הנוגע לתחומים הטכניים והטקטיים של הכלים, תורת הלחימה והיישום שלהם בשטח. הוא תמיד הקפיד על קוצו של יוד בכל תחומי האחריות שלו והיווה דוגמא אישית לכולנו.
יכול לומר ש… קל זה לא היה, יחד עם זאת יכולנו לסמוך על שמוליק שיעשה את הדברים ברמת הביצוע הגבוהים ביותר שאפשר.
זכיתי!
אלי הררי 17/11/2018

למי שלא יודע .ב1972 מונה שמואל אבי שאול שכולם היו סבורים ששמו אבי- שאול למפקד פלוגה א' בגדוד 407/חטיבה 600 הפלוגה הראשונה שעברה הסבה לטנקי m60 a1 בהתחלה בג'וליס ולאחר מכן במתקן 302.כמי שהיה 2 ב' בפלוגה במחלקה של ב מרט בארי נחשפנו למפקד קשוח מבהיל שלמרות שהיינו במילואים כולם רעדו ממנו פחד מוות .בדיעבד יתכן שהמשמעת האימתנית והמקצועניות שלו הצילה חלק מאיתנו במלחמת יום הכיפורים .בפרוץ המלחמה אבי שאול היה בחו"ל יחד עם מרט בארי מ"מ 2 ' בתפקיד מאבטחי שב"כ שאני הייתי סמל המחלקה שלו .כשהגענו לשדה תימן התברר שהטנקים של הפלוגה נמצאים בסדנא במחנה נתן בטיפול 50 והסבה ממקלעי m85 וm73 שלא עמדו בתלאות האבק של המדבר .כמפקד פלוגת א' [ אהבה ] מונה אהוד גרוס למרות שהיו עודפים גדולים של קציני טנקים בחטיבה 600 עובד ואהוד החליטו למנות אותי למרות שלא הייתי קצין כמפקד מחלקה 2 ' במקום בארי .הסוף היה טרגי אבי שאול ומרט בארי שהגיעו מחו"ל נהרגו במלחמה אבי שאול שנשלח לרמת הגולן ובמקום לפקד על פלוגת אהבה פיקד על פלוגה בכוח נתי שכונתה ברשת הקשר " אבוד" ובארי נהרג ב17/18 בעת שלחם בגדוד 100/162 בעת ניסיונות החילוץ הכושלים של לוחמי 89 בטירטור 42
דני קריאף 17/11/2018

כמה דברים לזכרו של רס"ן שמואל אבישאול.
בסיום מלחמת ששת הימים הגיע שמואל כמ"מ לגדוד 46 בחטיבה 401 ושרת כמ"מ בפלוגה ז'. המ"פ בתקופה הזאת היה יהודה כהן. בחודש ספטמבר 1967 ירד הגדוד לקו התעלה. פלוגה ז' ירדה לגזרה הדרומית של התעלה ומחלקתו של שמואל נמצאה באזור הכפר. בהמשך הוא שרת כנראה תקופה בפלוגה.
אני מעלה תמונה מאזור הכפר בה נראה שמואל מימין יחד עם חברו המט"ק דובי שושני מבית השיטה.
יהי זכרו ברוך!

יהודה בריל 16/11/2018

שמוליק היה טיפוס מיוחד במינו. אומץ לב נדיר, נחישות ודבקות במטרה שאין דומים להם, מנהיגות וכריזמה בעלי השפעה דרמטית על הסביבה ומקצועיות טנקאית. כן, לפעמים גם היה לו חיוך כובש.

יורם דורי 16/11/2017

היה לי הכבוד להיות בצוות שלו.
שלמה קופרברג 16/11/2017

יש לי הרבה חברים בפייסבוק אבל חלקכם לא יודע ולא הכיר את אחי שמואל שהיה מבוגר מימני בארבע שנים ונהרג במלחמת יום כיפור.
אחי ואני היינו הפכים גמורים וגם לא היינו חברים. סתם אחים. היו לנו רגעים קשים ביחד וגם אז לא התחברנו. אבל הזמן הורג. זה נעשה קשה משנה לשנה. מחשבות על מה היה קורה אילו היה חוזר מהמלחמה, איך היתה המשפחה, דימיונות.
אולי כן היינו מצליחים להתחבר? הוא הלך ומאד כעסתי עליו. לא בגלל שהלך אלא בגלל הדברים הבלתי פתורים ביננו. לקח לי שנים להרפא מיזה והרבה בעזרתם של חבריו שמלוים אותי ואת אחותי מאז אותה מלחמה. חברים שהם היום חלק ממשפחתי ועל כך אני מברך.
אני מצרף את דף הזכרון שלו מאתר חטיבה 600 שאליה היה שייך במסגרת שרות המילואים שלו. לא מעט פרטים חשובים חסרים בו, אבל זו התמצית. אין לי ספק שאם היה חוזר מהמלחמה היה נשאר בצבא ומגיע לצמרת. כזה הוא היה.

אפי אבישאול  07/05/2016

ולך אפי יקר מאד,
תודה על הפתיחות והאומץ, אני מניח שזו עוד מדרגה ענקית בדרך לריפוי של הפצע שנותר בתוכך.

ומכיון שזכיתי לשרת תחת פיקודו של שמוליק בסדיר ובמילואים, רק רציתי שתדע שללא ספק היה שמוליק אחיך, אחד מהמפקדים המצטיינים, הקשוחים והנועזים של השריון, מקצוען אמיתי.
ויחד עם זאת גיליתי בו אדם עם רגישות גדולה ורכות נעימה שהסתתרה מאחורי החזות הקשוחה.
יהי זכרו ברוך!

חיבוק ממני, אלי
אלי הררי  07/05/2016

צילום מהחתונה של שמוליק אבישאול, זמן לא רב לפני המלחמה.

מימין לשמאל: שמוליק אבישאול ז"ל, אשתו דפנה, מנחם ברק (בלומברג), זהבה אשתו, חברתו של מרט בארי שנפל גם הוא ומרט בארי.

כנראה במילואים, מספר חודשים לפני המלחמה.

מימין לשמאל: אבישאול, אבי סימון, אילן קיטאי ז"ל (גם הוא מחללי החטיבה), ו… מנחם ברק!…

התמונות באדיבותו של מנחם ברק (בלומברג) 07/05/2016

ספורון קצרצר המלמד משהו על דמותו:

את שמוליק אבישאול לא הכרתי זמן רב. אי שם ב 1971 בהיותי עדיין חייל בשרות סדיר הוצבתי ליחידת מילואים חדשה (חטיבה 600). בהיותי מדריך תותחנות טנקים שנחשב גם כצלף ביקשני המ"פ החדש-אבישאול- לשמש כתותחן בטנק שלו. הטען היה שלמה קופרברג והנהג, יוסי אגוזי. אני הייתי בין אלו שהעבירו את ההסבה לטנקי M60 ובהם שלל מערכות ראיית לילה חדשות (שהתמחיתי בהן) לנהג, לתותחן ולמפקד. אבישאול, היה תלמיד שקדן ולמד את רזי הטנק החדש בלי שום פוזה של מפקד פלוגה ובלי שום התפרפרות לכאורה בשם העיסוק הפיקודי.
באחד הימים (לא ימי מילואים) ליוותי את חברי הקרוב, משה מילדינר שנפל במסגרת החטיבה במלחמת יום הכיפורים) לשדה התעופה לוד לנסיעתו ללמוד רפואה בבולוניה, איטליה. הגענו לשדה שהיה תחת הפניקה של מסע הרצח של קוזו אוקמוטו וחבריו לפשע. המפקד התורן של השדה באותה שעת לילה היה אבישאול. קצין מילואימניק אחר מהחטיבה, אבי שמעוני (גם הוא נפל בקרבות יום הכיפורים) שימש כמאבטח של דלפקי הרישום (הצ'ק אין) שהיו מופרדים על ידי סרט כחול מאזור הקהל שלא הורשה לחצות אותו. משהגענו מילדינר ואנוכי לשדה פגשנו באבישאול שבלבביות רבה שוחח עמנו בכניסה ומשם התקרבנו לכיוון הדלפקים. אבי שמעוני ראה אותנו והצטרף אל מילדינר ואלי. כך חצינו יחד, שלושתנו, את הסרט הכחול. לפתע הרעים קולו של אבישאול שצעק אל שמעוני: "למה אתה מחפף בעבודה ואינך עירני לנעשה סביבך?" . שמעוני הסתובב סביב עצמו ושאל: "מה הבעייה?". "אינך רואה שיש אזרחים באזור הסטרילי?" שאל, צעק אבישאול. שמעוני שוב לא הבין במה מדובר ואבישאול המשיך "אתה לא רואה את דורי מעבר לסרט ממש על ידך?". שמעוני הנבוך ענה "אבל אתה ואני מכירים אותו?". אבישאול לא ויתר ואמר בקולו הסמכותי: "כאשר אנחנו במשימת אבטחה אין לנו חברים". אז זה עיצבן אותי. היום ברור לי שהוא צדק.

יורם דורי