יחזקאל (חזי), בן יעל ואורי, נולד ביום י"ח בסיון תש"י (3.6.1950) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי "התומר" בעכו. את שתי שנות לימודיו האחרונות בבית-ספר זה עשה במגמה הקדם-מקצועית, במקצוע המתכת והעיבוד השבבי. הוא המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון המקצועי "בסמ"ת" שליד הטכניון, שם למד שנתיים. אחר-כך עבר ללמוד בבית-ספר אקסטרני כדי לקבל תעודת-בגרות. לאחר שעמד בשלוש בחינות נותרו לו להשלמה עוד שלוש. בבית-הספר היה תלמיד חרוץ והצטיין במקצועות הטכניים, לרבות שרטוט מכני וזכה במקום שלישי בתחרות ארצית ל "מכניקה עדינה" שנערכה ב"אורט" נתניה. חזי היה נער ביישן, מסוגר ומיושב בדעתו, שלא נטל חלק במעשי קונדס כמקובל על בני גילו. הוא היה עצמאי בדעותיו ובעל יזמה, ונהג ללחום בעקשנות כדי להשיג את מטרותיו ולא התפשר, גם אם נערמו קשיים על דרכו. מטבעו היה עלם רגיש ואכפתי ומתעניין במתרחש סביבו, בעל תודעה לאומית מפותחת ונכונות לעשות למען הכלל.

יחזקאל גויס לצה"ל בסוף יולי 1968 . הוא שאף להיות טייס ועבר את מבדקי הטיס, אך נפסל בגלל ליקוי גופני קל. לפיכך התנדב לשרת בחיל-השריון והשתלם בקורס מפקדי טנקים. את רוב ימי שירותו הצבאי עשה כמפקד טנק על גדות תעלת סואץ, בתקופת מלחמת ההתשה. לאחר שהועלה בדרגה, שירת כסמל מחלקת טנקים. הוא היה בעל כושר מנהיגות,ידע ליצור קשרי חברות עם אנשים ופקודיו אהבוהו מאוד. בדוחות שכתבו עליו מפקדיו, ציינו תמיד שהוא ממלא את תפקידו כראוי, וכי הוא מפקד מסור ובעל ידע מקצועי רב.

ביולי 1970 השתחרר חזי מהשירות הסדיר בדרגת סמל-ראשון. לאחר תום שירותו הצבאי השלים עוד שתי בחינות בגרות, התחיל לעבוד ובמקביל למד כדי להשלים את הבחינה השלישית. הוא עמד לשאת אישה כשבועיים לאחר יום-הכיפורים.

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נקרא חזי לשירות מילואים פעיל ונשלח לחזית סיני. הוא השתתף בקרבות הבלימה ולחם באזור מוצב "מכשיר". בקרב שהתחולל ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) נפגע הטנק שלו והוא נהרג. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בנהריה. השאיר אחריו הורים, אח וארוסה. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "יחזקאל ז"ל נפל במלחמה קשה ומרה, בה הופתענו כולנו. אילולא לחמו הבחורים כפי שלחמו יחזקאל וחבריו, לא היתה לנו תקומה. את היקר ביותר נתן יחזקאל ז"ל למען חיינו ומדינתנו."