צבי (צביקה), בן נורית וששון, נולד ביום כ"ה בניסן תשי"ד (28.4.1954) בתל-אביב. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית הספר "שבטי ישראל" ביפו והמשיך ללמוד בבית הספר התיכון-עירוני ז' ביפו וסיים שם במגמה ריאלית-ביולוגית. צביקה היה חובב ספורט ופעל רבות בתחום זה, אך יחד עם זאת אהב לקרוא והיו תקופות שהיה "בולע" ספרים. הוא היה נער בעל רגש ומצפון,ידע לחשוב על הזולת ובעודו תלמיד בבית-הספר התיכון הקדיש מזמנו וממרצו לעבודה בהתנדבות במועדון לעיוורים ביפו.

צבי גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1972 והוצב לחיל-השריון. לאחר סיום הטירונות, ולאחר שהוסמך כרובאי, נשלח לבית-הספר לשריון, שם למד בקורס למקצועות הטנק והוסמך כנהג טנק.

במלחמת יום-הכיפורים השתתף צביקה בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים. בקרב שהתחולל באזור "מיסורי" ביום כ"ה בתשרי תשל"ד (21.10.1973) נפגע הטנק שלו והוא נפל יחד עם כל אנשי הצוות. תחילה הוכרז כנעדר, אך ברבות הימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקריית-שאול. השאיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה ציין מפקדו את לחימת הגבורה של צבי ושל אחיו לנשק במילים אלה: "אילולא לחמו הבחורים כפי שלחמו צבי וחבריו, לא היתה לנו תקומה."