סמ"ר טל מרדכי (מוטי)

סמ"ר טל מרדכי (מוטי)

נפל ביום 15/10/1973 "החווה הסינית", גדוד 407.

מרדכי (מוטי), בן לאה ואברהם, נולד ביום כ' באב תש"י (10.8.1950) ברחובות. את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר "רמז" בתל אביב ואחרי-כן השלים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר התיכון שבקיבוץ גבעת השלושה. מוטי, כפי שקראו לו חבריו ובני משפחתו, בילה את שנות חייו הראשונות ברחובות. אחרי-כן עבר עם משפחתו לגור בתל-אביב. כשסיים את לימודיו היסודיים החליט שאינו רוצה בחיי העיר, והצטרף לחברת הנוער בגבעת השלושה. בגבעת השלושה חי במשך כל תקופת לימודיו התיכוניים. הוא לא אהב ללמוד במיוחד, אם כי ידע ללמוד כשרצה, אלא שאהב יותר את העבודה ברפת, עבודתו הקבועה בקיבוץ, ואת אימוני קבוצת הכדוריד, שהיה חבר בה. מוטי היה תוסס ומלא חיים, תמיד היה מוקף חברים, בולט בחוש ההומור הבריא שלו ובחביבותו, בפעולות חברה, במסיבות או בפעולות ספורט. הוא אהב לרקוד במסיבות וידע לרקוד היטב. הוא אהב טיולים ומחנות, וכל פעילות שהצריכה מאמץ גופני ונפשי. הוא נטל חלק פעיל בחיי החברה, היה גאה ובוטח בעצמו, אך לא היתה זו גאווה של יהירות. בזכות ביטחונו העצמי הצליח להשרות אווירה טובה סביבו. תמיד אמר את אשר חשב והרגיש, אולם הקפיד שלא לפגוע באיש. כבודו העצמי הדריך אותו ביחסו עם אנשים וכמו שעמד על כבודו, עמד על כבודם של אחרים. מוטי היה דמות מרשימה, שמשכה את לב הבנות בקבוצתו, והוא ידע זאת. תמיד היה לבוש בקפדנות וחדרו היה מסודר תמיד. דייקנותו ואהבתו לסדר ניכרו היטב גם בעבודה ובלימודים.

מרדכי גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1968 והוצב בחיל-השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק, ושירת תקופה מסוימת כנהג טנק. כעבור זמן השתלם בקורס למדריכי קשר, והמשיך בתפקיד מדריך קשר עד תום שירותו הסדיר. הוא שירת בעת מלחמת ההתשה ורוב הזמן עשה באזור התעלה.

אחרי שיחרורו מצה"ל היה נקרא לתקופות של שירות מילואים פעיל, ושוב שירת כנהג טנק. הכל הכירוהו כחייל חרוץ וזריז, ובעיקר כחבר מסור לצוותו. הוא ביצע את כל תפקידיו במסירות ובאחריות, והכיר בחשיבותה של עבודת האחזקה, גם כשהיא באה אחרי אימונים מפרכים. הוא הצטיין בקור-רוח במצבים קשים, ולמרות שהיה חייל ממושמע לא נרתע מהממונים עליו, וידע להעמידם על טעותם כשלא צדקו. לאחר ששוחרר מצה"ל, החליט קודם כל לנסוע לחוץ-לארץ. הוא עבד תקופה מסוימת, חסך כסף והגשים את רצונו זה. כשחזר מטיולו הצטרף כחבר לקיבוץ אורים והשתלב מיד בעבודת הרפת. בקיבוץ אורים פגש את ויקי, חברת גרעין שנועדה להשלים את אורים, ולאחר היכרות קצרה נשא אותה לאישה והקים עימה את ביתו בקיבוץ. מוטי השתלב בקלות בחיי החברה בקיבוץ החדש. תמיד היה בין הבולטים, מקובל על הכל ומסור לעבודתו, עמוד התווך במסיבות ובערבי הווי, מרבה להתלוצץ ומעורה גם בחיי הספורט של הקיבוץ. הוא אהב לשחק בכדורסל, בכדוריד ובכדורגל. מוטי היה ביקורתי ולעתים עמד על דעתו, מתוך רצון לייעל, לחדש ולעשות דברים טוב יותר ובצורה מושלמת יותר. היתה לו מחשבה עצמאית, ובדרך כלל קדמה המחשבה למעשה. יחד עם יוזמתו ומקוריותו היה מוכן תמיד ללמוד גם מנסיונם של אחרים. הוא הצטיין בגישתו הישירה לבעיות ובהצגת כל עניין בממד המתאים לו. למרות מעורבותו הרבה בחיי הקיבוץ והמחשבה הרבה שהקדיש לבעיותיו, היה מוטי קשור ביותר למשפחתו לאשתו, להוריו, לאחיו ולמשפחת אחיו.

במלחמת יום-הכיפורים השתתף מוטי בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בחזית סיני. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), לחם כנהג טנק בגזרה המרכזית, ליד ראש הגשר. בפריצה לראש הגשר נפגע הטנק של מוטי בהפגזה, ולאחר שיצא מתוכו נפגע אף הוא ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ אורים. השאיר אחריו אישה ובן – מרדכי, שנולד במרס 1974, הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

קיבוץ אורים הוציא לאור חוברת לזכרו ובה מדברי ידידים על דמותו.

מוטי טל מקיבוץ אורים היה חניך שלי בקורס מדריכי קשר ינואר -אפריל 1970. כאחד שהגיע מגדודי הטנקים במלחמת ההתשה היה מאד עצמאי ולא היה קל להכניס אותו למסגרת ולמשמעת בסל"ש.בחופשה הראשונה נאלצתי לרתק אותו שישבת אבל במהלך השבוע חיפשתי עילה להוציא אותו בשבוע הבא והוא היה באמת החניך המצטיין בהתנהגות ובבחינות. לימים הוצבנו שנינו באותה פלוגה ב' בגדוד 407 ותמיד לאורך השנים היה מספר כיצד הצליח להוציא ממני את חופשת השבת אחרי הריתוק .בליל הפריצה עצרנו לסייע לטנק סמ"פ רוגוז'ינסקי לצאת ממחפורת וזאת היתה הפעם האחרונה שראיתיו בחיים. בפריצה האחרונה בלילה ההוא נהרג מוטי עם כל צוותו וצוות מ"פ במעלה ציר טירטור.חניכים נוספים מקורס מדריכי קשר שנהרגו באותו הלילה :חיים רזמיבש וטובי גולדנברג מהטנק של דוד זינגר יהי זכרו.
דוד גרבורג 10/08/2019


הייתי מפקד טנק ד' של סמ"פ רוגו ז"ל באימון בצאלים ביולי 72. מוטי היה הנהג בטנק וקיבלנו תעודת צוות מצטיין. עם מוטי הייתי יחד בצוות הטנק בשבוע הראשון למלחמה עד שעברתי לטנק אחר. מוטי, טל מרדכי בחור מקסים וצנוע ומאוד מקצועי. מסוג האנשים שאתה שמח להיות בקרבתם. יהי זכרו ברוך.
דוד זינגר 13/08/2018


הכרתי את מוטי כמעט לאורך כל השרות הסדיר. עשינו יחד את קורס הנהיגה בטנקים, יחד עברנו את הצמ"פ ואחרי הקו עלינו לקמ"ט אבל נבחרנו לקורס מדריכים במדור קשר שם המשכנו יחד עד לשחרור. מוטי לקח את תפקידיו ברצינות והיה חייל אחראי ואהבתי את גישתו לכל משימה. לימים הגענו לחטיבה 600 והשאר היסטוריה. אבדנו היה אחד הקשים בעיניי, בין כל החברים שעברו אתנו את המסלול המשותף שציינתי. כולם ילכו אתי בזכרוני לעולם.
עופר עידן 13/08/2018


מוטי טל חניך שלי בקורס מדריכי קשר בבסל"ש ינואר 1970 איש קיבוץ אורים אחד החניכים הטובים שהגיעו מפלוגות הטנקים המבצעיות בעל חוש הומור וגם מרדן לא קטן. לימים אנחנו ניפגשים כחברים בפלוגה ב' באסין של גדעון גלעדי. טל מצוות בטנק של שלמה רוגוז'ינסקי (רוגו) ובכל פגישה במילואים הוא מזכיר לי שריתקתי אותו ביציאת שבת ואיך הצליח לגרום לי לתת לו יציאה בשבוע שאחרי. האמת שהכל תוכנן מראש ואז מגיעה המלחמה ואנחנו יוצאים בשעות הערב על החוליות המובילות משטח הכינוס לכביש התעלה והטנק של רוגו סוטה ימינה ונופל לתוך מחפורת עמוקה.אנחנו נעצרים מוציאים כבלים ומצליחים לשלוף את הטנק מן המחפורת.בינתיים פלוגת באסין כבר מסתערת צפונה ונתקלת באש האויב הטנק של אפרים ברהום סמל המחלקה שלי נפגע וכל אנשי הצוות נהרגים. ליד המחפורת אנחנו מחליפים לחיצות ידים וזו הפעם האחרונה שאני רואה את מוטי ואת מילדינר באשמורת אחרונה בלילה שבין 15 ל-16 לחודש בשעה 3:45 גדעון גלעדי גיבור ישראל רוגו שרעבי זינגר וצביקה יוגב מסתערים בפעם האחרונה בנסיון לפרוץ את צומת טירטור הנורא הטנקים נפגעים וחלקנו נשארים בחיים לספר את קורות הלילה ההוא. כל הצוות של רוגוז'ינסקי ושל גלעדי ושלושה אנשי צוותו של זינגר נהרגים יהי זיכרו של מוטי טל ברוך ושל כל לוחמינו בגדוד 407 ובגדודי החטיבה האחרים.
דוד גרבורג 10/08/2018


מכיר את מוטי מקיבוץ גבעת השלושה מוטי שהיה בחברת נוער איש מקסים הרבה מרץ ולב זהב באותו טנק איבדתי עוד חבר טוב דוב קרמסר לכול המשפחות שלא תדעו צער.
יהיה זכרם ברוך!
אברהם שניצר 14/08/2016


לזכרם,
את טל מרדכי (מוטי) , קרן משה ומלצר יצחק הכרתי בשירות המילואים, באימון לקבלת טנקי הפטון M-60 החדשים, בבסיס צאלים.
שירתנו בפלוגה ב' בגדוד 407, ופיקדתי על טנק ד' של הסמ"פ שלמה רוגוזינסקי.

נוצר בייננו חיבור חברי ומקצועי כזה שבעת תרגיל מסכם של מסלול טנק באש חיה קיבלנו תעודת הצטיינות.
טל היה מאוד מקצועי, קרן תיפקד בזריזות עם המקלע וטעינת התותח,
מלצר הוכיח שמדריך תותחנות יודע גם לצלוף ולא רק ללמד את תורת השריון.

נפגשנו שוב בטנק בליל ה- 6 לאוקטובר 73, במחנה נתן בבאר שבע, ויצאנו במסע על שרשראות הטנק עד לקו החזית בגזרה המרכזית שלך תעלת סואץ.
טל נהג את מרבית הדרך הארוכה ומלצר החליפו מדי פעם כדי שינוח.
שלמה רוגוזינסקי קיבל את הפיקוד על הטנק כאשר הגענו לקו החזית.
בשבוע הראשון למלחמה לחמנו יחד לבלימת התקדמות המצרים. בעיקר ספגנו הפגזות, כך שלא ניתן היה לצאת כלל מהטנק.

אהבתי את השקט והרוגע שהשרה מוטי סביבו, הוא סיפר על נישואיו ושהוא מצפה לילד, וקצת קינאתי בו על כך.
קרן בחור צנוע, חברי ומקצועי, והיה מוכן לסייע בכל.
מלצר הוא המלומד בחבורה וניכר עליו שכבר יודע בברור מה תוכניותיו לעתיד, מצד אחד סמכותי ובוטח, דואג לכולם אך עושה זאת בצנעה.
שלמה פיקד באופן זהיר ואחראי ולא לקח סיכונים מיותרים.

היינו דרוכים ומתוחים אך איש לא פחד, הרגשנו שאנו נלחמים על קיום המדינה.

ב 15 לאוקטובר, הגדוד סופח תחת פיקוד חטיבה 14 לקרב פריצה, משימת הגדוד ופלוגה ב' בראש הייתה לפתוח את הצומת מול אזור הצליחה ולפנות את ציר טרטור להובלת גשר הגלילים.
אני נפרדתי מהצוות ועברתי לפקד על טנק אחר.
ב 16 באוקטובר בבוקר, בקרב מצאו הלוחמים את מותם בציר טרטור.
הקרב על הצומת טרטור לקסיקון אפשר באותו היום את תחילת צליחת כוחותינו לצד המצרי.

דוד זינגר 11/05/2016


תעודת הצטיינות מאימון ההקמה בצאלים  ביולי 73,  לצוות טנק  סמ"פ פלוגה ב' גדוד 407.
בתחילת המלחמה היה זה הצוות המקורי בטנק סמ"פ פלוגה ב'. בקרב הפריצה ב 15 באוקטובר השתנה השיבוץ.
אנשי הצוות נהרגו בקרב הפריצה בתאריך 16  לאוקטובר. השיבוץ של הצוות בעת קרב הפריצה:
מלצר יצחק ז"ל  – תותחן, קרן משה ז"ל – טען , נפלו בטנק מ"מ 3  בפיקודם של שלמה ברילובסקי ז"ל והמ"פ גלעדי גדעון ז"ל
טל מרדכי ז"ל נהג, נפל בטנק סמ"פ  בפיקוד שלמה רוגוזינסקי ז"ל.

melzer_Brilovski_keren

דוד זינגר 10/05/2016