סמ"ר גורדון אהוד
נפל ביום 09/10/1973 "חמדיה", גדוד 409.
אהוד (אודי), בן מרים ובנימין, נולד ביום כ"ז בניסן תש"י (14.4.1950) בעפולה והוא אח תאום לחגי. בשנת 1955 עברה המשפחה להתגורר בכפר-מרדכי. את לימודיו היסודיים עשה בבית-הספר "גדרות" יחד עם חגי, תאומו, והשלים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר "גדרה", במגמה ההומניסטית. איש ספר היה אודי, קרא בלהיטות, וידע הרבה, כמעט בכל שטח. עם זאת, היה איטי ומחושב בהליכותיו, חסר אמביציות לחלוטין ונעדר כל רצון להפגין את הידע הרב שלו. בגופו היה עדין ושברירי מעט, ובאופיו היה מסוגר ומכונס בתוך עצמו. שני התאומים היו שונים לחלוטין, הן בחיצוניותם והן באופיים. "אילו היו אנשים זרים," אמר אביהם, "לא היו נוצרים ביניהם יחסים בכלל, אך אהוד, שאהב את המשפחה וייחס חשיבות גדולה לשלום-הבית, שמר על קשרים נעימים עם חגי האימפולסיבי." בבית-הספר הצטייר אודי תמיד כרודף שלום וכילד שכל מעשיו נעשו בשיקול דעת. "אילו יצא מבית דתי," אומר אביו, "היה אודי רב ודיין בישראל. תמיד היה ברור לי שחגי, בחושו המסחרי המפותח, ידאג לכלכלת המשפחה, ואילו אודי ישמור על שלום הבית. התכונה היחידה שאפיינה את השניים כאחד, היתה עקשנותם בביצוע דברים שהיו מעוניינים בהם."
אהוד גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1968, ובשל האינטליגנציה הגבוהה שלו נשלח לשרת בסיירת שריון. רק משראו את גוו הכפוף, הבינו שאינו מסוג ה"פייטרים", ואז הועבר לשרת בגדוד שריון, שחגי שירת בו. במסגרת שירותו עבר קורס נהגי-טנק, קורס מפקדי טנק וקורס מקצועות טנק. במלחמת ההתשה שירת בחזית הדרום ונקלע עם יחידתו למצבים קשים ביותר. "אודי מעולם לא התרגש מהפגזות", נזכרים חבריו. "'מלך האדישים' קראנו לו." רק לקראת סיום שירותו הבינו מפקדיו כיצד אפשר להפיק מהבחור המוכשר הזה את המיטב. הוא נשלח לבסיס עורפי ועסק בהכנת חוברות הדרכה לשריונאים. זה היה השטח שלו. הוא הצטיין בתחום התיאוריה, והכיר את הטנק על בוריו. משום כך הצליח מאוד בתפקיד זה.
במחצית נובמבר 1971 חזר אהוד לחיים האזרחיים ועסק בעבודות שונות. אביו ניסה להכניסו לעבודה ב"ארגון קניות". הייתה לאודי תפיסה מצוינת מהירה, ותוך ימים ספורים הבין את עקרונות הנהלת החשבונות. אך כתב-ידו הנורא היה בעוכריו וכן גם אופיו, שלא הסכין לשגרה משעממת. אז הגיע למפעל "אלתא" ושם היה מרוצה מאוד. הוא התמצא גם בתורת הכוורנות. אף לרגע לא חדל מלחשוב ולחפש חידושים בייעול העבודה בכוורת, בתיקון מכוניות ובהרכבת מכשירים מסובכים במפעל. מספרים עליו חבריו לעבודה ב"אלתא": "חיפשנו איש צוות לפרויקט. רצינו מוסמך בתחומים ראשיים. היה קשה למצוא. בסתיו הצטרף אלינו איש צעיר בעל ידיים ארוכות והליכה של מבוגר, ולא ידענו אז שחיפושינו הסתיימו. אולם הצעיר הזה ספג את הכל – שיעורי שרטוט, ארגון, טכנולוגיה. על כל נושא שאינו ברור, היה מביא עמו ספר, משוחח ומתווכח. ראינו מיד שאיש הצוות החדש מבוגר בחכמת-חיים ויחד פיתחנו את הפרויקט החדש." זמן קצר לפני פרוץ המלחמה הגה אהוד רעיון לחידוש מסוים בכוורת. באותה תקופה גם עמד לפני השלמת הפרויקט שעבד עליו ב"אלתא". הוא נרשם לקורס של ניהול ייצור וכשעבר את מבחן הכניסה בהצלחה לא היה גבול לשמחתו. "תמיד היה אופטימי," אומר אביו. "היה אומר לי: אבא, אל תדאג, הכל יהיה בסדר."
כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נקרא עמוס, האח הבכור, ליחידת השריון שלו ברמת-הגולן, האחות עדה היתה חיילת בשירות חובה בחיל-האוויר והתאומים, חגי ואהוד, לחמו שניהם בחזית הדרום. שניהם מצאו את מותם באזור "החווה הסינית". יחידתו של אהוד נכנסה לקרב כבר ביום הראשון למלחמה. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) עמדה היחידה נגד כוח מצרי גדול במתחם "חמדיה". בטנק אחד ישבו ארבעה סמלים: אמיר, אהרן, זאב ואהוד, כולם מפקדי טנקים מנוסים, שחילקו ביניהם את התפקידים בטנק. מאחורי מעוז "טלויזיה" יצאו טנקים רבים של המצרים, שנעו לעבר כוחותינו, והתלקח קרב שריון-בשריון במלוא עוזו. למצרים היו טנקים רבים יותר וכל נסיונות היחידה לבלום את התקפות האויב עלו בתוהו. "חששנו פן יגיעו טנקים מצריים אל המדרון שבקדמת המתחם", סיפר אחד ממפקדי הכוח. "זה היה שטח מת וכל ניסיון לאתרם בשטח זה פירושו היה סכנה עצומה לכל טנק." חששו של המפקד התאמת. הטנקים התוקפים הצליחו להגיע אל המדרון ונעלמו מעיניהם של צוותי הטנקים שלנו. לא היה מנוס מן ההחלטה הקשה: המפקד הורה למחלקת הטנקים לעלות על הרכס ולצאת בגיחות אל המדרון, כדי לבלום את המצרים. הטנק של הארבעה היה בכוח שיצא לביצוע המשימה. כאשר הגיעו אל המדרון התברר שהאויב ממתין להם. הטנק של אהוד נשאר אחרון בשטח, והעלה באש טנקים של המצרים, שניסו להעפיל אל הרכס. תוצאותיו של הקרב היו כמעט ברורות מראש. לבסוף הצליח אחד הטנקים של המצרים לפגוע בטנק העקשן של הישראלים. ארבעת מפקדיו, וביניהם אהוד, נפגעו ונפלו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בגדרות. השאיר אחריו אם, אב, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. חגי, תאומו של אהוד, נפל בעשרים-ושנים לאוקטובר מול "החווה הסינית", לא הרחק ממקום נפילתו של אחיו. על אומץ לבו בקרב, הוענק לאהוד "עיטור המופת" וזה נוסח תעודת העיטור: "ביום 9 באוקטובר 1973, בעת התקפת האויב המצרי על מערך כוחותינו ב"חמדיה", הצליחו כמה מטנקי האויב להגיע למדרון הגבעה שכוחותינו התבצרו בה. מחוסר אפשרות לאתר את האויב, נשלחה מחלקת-טנקים חזיתית לכיוון האויב. הטנק שסמ"ר אהוד ז"ל לחם ממנו, ואשר צוותו כלל מפקדי טנקים בלבד, נשאר אחרון בשטח, לחם בטנקי האויב, והצליח לפגוע בטנקים אחדים, עד שנפגע וצוותו נהרג. במעשה זה גילו אנשי הצוות דבקות במטרה, אומץ לב והתנהגות למופת."
לזכרם של אהוד וחגי, נכתבה רשימה בעלון שהוציאה לאור המועצה האזורית של גדרות לזכר נופליה. כמו-כן פורסמה בעיתון רשימה על התאומים. חנן שדמי כתב שיר לזכרם ובשניים מבתיו נאמר: חגי ואהוד, תאומים. /שניים יצאו הם מבטן, אחים. /אח בעקב אחיהו. /לי הוא חגי–, קראתהו אמו, /ואודי משנהו אף לי הוא. /שניים יצאו הם מבטן, /חגי ואהוד, תאומים.//
שניים יצאו הם לדרך, אחים. /אח בכתף אחיהו. /לי הוא חגי, – זעקה מלחמה, /ואודי משנהו –אף לי הוא. /שניים יצאו הם לדרך, /חגי ואהוד, תאומים.//
"כמו שנולדו, כך הם נפלו": סרט לזכר התאומים שנהרגו באותה המלחמה
מלחמת יום הכיפור הותירה פצע לאומי, וטרגדיה אישית לבני משפחת גורדון. התאומים אהוד וחגי, בני 23 בלבד, נהרגו שניהם תוך שבועיים. סרט האנימציה הקצר "על הדבש", שיצרה מריאנה רסקין במסגרת פרויקט "פנים. יום. זיכרון", חוזר לאהבה הייחודית שחלקו לעבודה בכוורת
כתבתו של מיקי לוי, Ynet פורסם: 26.04.20 , 08:29
זוג תאומים, גורל מר אחד
מלחמת יום הכיפורים פגעה במשפחת גורדון פעמיים:
אהוד נפל בסיני – חגי נהרג באותו אזור רק 13 ימים אחריו .
45 שנים אחרי, אחיהם עמוס שובר שתיקה.
(לחצו על לוגו ישראל היום לצפייה בכתבה)
פורסם בישראל היום 06/05/2019
אבל, ארבעת מפקדי הטנקים בטנק אחד, לא סבבו וחזרו, הם נשארו בשטח אחרונים..
עתון "במחנה" 35-36 09/05/1975
באחד מחודשי 1973 קבלתי מינוי של אחראי ציר גיוס במקרה ותפרוץ מלחמה יעמוד לרשותי אוטובוס במשרדי החטיבה ברחוב דנטה ביפו ולצורך הכרת הציר והחיילים שאני אמור לאסוף נערך תרגיל בקיץ 1973 הציר כלל את חברי בר"ג, יבנה ,ישובי חבל גדרות הקיבוצים יבנה וחצור גדרה, חצב,וסיום האיסוף באשדוד .כשהגעתי לכפר מורדכי בקצה המושב לביתם של אהוד וחגי גורדון הם לבשו בגדי עבודה פגשתי את אביהם רשמתי את כל הפרטים והמשכתי בדרכי.בקיבוץ חצור פגשתי את אייבי שלנו ובאשדוד את בן מחזורי ניסים כהן את כל האחרים לא הכרתי .כשפרצה המלחמה נסעתי עם רכבי ליפו קבלתי את האוטובוס חזרנו לר"ג להחזיר את המכונית אספתי את יחזקאל בצלאל ועוד חבר מר"ג ונסענו דרומה הגענו לכפר מרדכי ושני האחים ניפרדו מהוריהם כשאביהם פרץ בבכי.כשהסתיימה המלחמה והגיעו הבשורות הרעות היה לי ברור ששני האחים גורדון שאספתי בבוקר המלחמה נפלו בקרבות. אני יודע שההורים נפטרו ונשארה האחות ומשפחתה לצערנו התאומים גורדון והאחים סידרר נפלו כשלחמו בחטיבה 600.אחרי המלחמה עסקתי כמה שנים עם עובד הרצל וסמי חיים בהנצחת חיילי גדוד 407 ובעקבות משבר כלכלי לא המשכתי במשימת ההנצחה.תמונת הפרידה של האחים גורדון מהוריהם צרובה בזכרוני יהי זיכרם ברוך
דוד גרבורג 1/04/2022
את אהוד הכרתי אישית בעת שרותי בבבל״ש, תמיר רזה ונאה משהו אצילי שכזה.
תמונתו הנשקפת בין חללי המלחמה עלתה בזמנו ונחרתה בזכרוני ביגון רב והנה שוב עלתה לפני יומיים באתר החטיבתי ושוב ציערה אותי! והנה אני קורא באתר לפני שעה קלה ומגלה לראשונה, כן לראשונה.. שאחיו חגי שאף אותו הכרתי
הוא אח תאום לאהוד!!
אלוהים אדירים, חמש דקות לפני הפסקת האש ב22/10 בסביבות השעה שבע בערב ירדתי מהטנק סמג״ד 410 ופסעתי לכיוון התאג״ד הסמוך לכביש המערכת מערבית לחווה הסינית ולפתע צעקות -לרוץ לרוץ התחילה הפגזה ולשמע ההתפוצצויות סביב רצתי לתפוס מחסה בדיונות שליד . מישהו קרא לי להצטרף לחבורה שהצטופפה בתוך דיונה , איני בטוח אם היה זה חגי למרות האפילה זכרתי דמות דומה הקוראת לי.
בהחלטה של שניה רצתי לכיוון שונה ומנוגד אליהם ואז נחת טיל ופיצוץ נוראי כ 15 מ׳ משמאלי בדיוק היכן שהיתה קבוצת החיילים. נפצעתי באורח קל יחסית אך נודע לי כי כל אותם חיילים אחים לנשק נהרגו! ובקוראי כעת על חגי , נסגר מעגל הצער והכאב על זוג האחים הגורדונים .. יהי זכרם ברוך לעולמי עד!
פיני שחר 08/05/2019
שני אחים למוות
היום, 14 באפריל, הוא יום הולדתם של התאומים אהוד וחגי גורדון. חגי התגייס במאי 1968 ואהוד בנובמבר אותה שנה. איתו עברתי את קורס נהגי טנקים בבסל"ש. לימים הכרתי גם את חגי אך מעולם לא קישרתי ביניהם בגלל שהם לא נראו אחים בכלל.
שניהם נפלו באוקטובר 1973 בשורות חטיבה 600. על נפילת האחד מהם ידעתי כי במסגרת גדוד 410 נשלחתי להניח זר על קברו. העמותה החטיבתית עדיין לא קמה. נמנעתי מלחקור על חללים אחרים בשנים ההן.
הגעתי עם הזר לבית העלמין ורק בהגיעי למקום גיליתי כי שני האחים שו…כבים זה לצד זה. חילקתי את הזר לשניים, מחצית לכל מצבה. ישבתי ביניהם והתפרקתי לחתיכות. למזלי הקדמתי את הטקס והייתי לבד במקום.
שנים רבות אחר כך, מצאתי כוחות נפש לבקר אצל עדה, האחות שנשארה לנהל את משק המשפחה. שם ראיתי את המשק והכוורת בהם חגי תלה את עתידו. הכוורת עדיין מניבה דבש.
שמוליק ניב, מי שהיה מפקד פלוגת המפקדה בגדוד 410, לקח ממשוכת הצבר של משפחת גורדון שני עלי צבר ושתל בחצרו בישוב עומר. אלה הפכו לעצים ענקיים, כל אחד לזכר אחד משני האחים.
כאשר מישהו מבקש לחתוך לעצמו עלה, לשתול גם אצלו מזכרת לאחים, שמוליק מבקש: קח שניים…
אז מספר צילומים כאן מראים את הצבר של משפחת גורדון, אחת הכוורות, צנצנת דבש וגם את שמוליק בעומר.
מעט מאוד משפחות קיבלו מכת שכול כפולה במלחמות ישראל. מאלה – בודדות קיבלו את שתי המכות במלחמה אחת. כמה קשה, כמה כבד.
וניחומים אין.
חג שמח לכל אנשי החטיבה, המשפחות השכולות וכל בית ישראל.
עופר עידן 14/04/2019
אחינו, גבורי התהילה והיגון המנסר…מדבש יימתקו…!
כמי..אחות של יגאל הללי ז"ל, גדוד 410…?
כמי למפל 14/042019
זוכרת כמו היום את אסון נפילתם של התאומים גורדון.
המח"ט טוביה רביב בא לביתנו, לאחר נפילת אחי גדעון.
אמא ששכלה את בנה אמנון במלחמת 6 הימים, הטיחה בו ושאלה " למה נתת לגדעון ללכת?… טוביה שהכיר את אמנון ואת המשפחה, סיפר
בתגובה על אסון נפילת 2 האחים התאומים גורדון.
תמר גלעדי 14/04/2019
חגי עמד לידי דקות בודדות לפני שנפגע ונפל ב- 22.10.1973.
יהי זכרם של האחים התאומים אהוד וחגי ברוך!
דוד פישמן 14/04/2019
ידוע לי על משפחת בן חורין, שני אחים מקיבוץ כפר מנחם בדרום ששכלו שני בנים בששת הימים.
משה רייך 14/04/2019
אכן, אחת הטרגדיות הגדולות מבין הטרגדיות של גיבורי חטיבה 600.
האח הראשון היה נעדר בגד 409 מ 9.10 כמדומני.
לאחר הקרב על מיסרי בקש האח השני שלא שמה מאחיו מתחילת המלחמה לרדת מהטנק.
טוביה המחט אישר לו לעבור לדרגים ושם פגע בו הטיל ששגרו הרוסים בדקות האחרונות לפני הפסקת האש.
טיל שהרג 8 חיילים בדרגים של 410.
אכן גורל אכזר
עמי ליברמן 14/04/2019
מותם של אהוד וחגי הינו סיפור טרגי, וניתן לומר שאפשר היה למנוע אותו על ידי כך ששני אחים, קל חומר תיאומים, לא ישובצו באותה החטיבה.
רצף האירועים של מותם נחקר באופן יסודי כדי לענות על השאלה, האם ניתן היה למנוע לפחות את מותו של חגי?
במסגרת המלחמה הגיע אלי רץ רכוב על אופנוע מהמברקה (כנראה) מביר-גפגפה עם מעטפה. היתה שם הוראה לשחרר את אחד מהמט"קים בגדוד מאחר והיתה עדות על נפילת מטוסו של אחיו הטייס מעל שטח שהיה נתון בידי צבא סוריה. תגובת ח"א היתה מיידית והמפקד הזוטר שוחרר משירות מילואים לאלתר.
סיפורו של הטנק בו היה אהוד גורדון היה מסובך יותר. אהוד דווח כבר בליל היעדרו ב- 9.10.1973 או למחרת היום לחטיבה, אשר העבירה את הדיווח הלאה.
בקצרה אציין כי הטנק בו נהרג נטל חלק בהדיפת התקפת חטיבה מצרית על רכס חמדיה (שהייתה ממערב למזרח). הטנק ביחד עם שני טנקים נוספים ביצע אגוף (מצפון לחמדיה) והם ירו על הכוח המסתער מהאגף (קרי מצפון לדרום). שני טנקים חזרו והטנק בו שירת אהוד, בפיקודו של אורי ממן לא חזר. הגדוד יצא לאחר מכן להתקפה לעבר מתחם טלוויזיה. מטח של טילי סאגר פגע בטנקים רבים ועד סוף היום נעדרו/נפגעו כ-30 אנשי צוות.
במשך כל הלילה אספתי עדויות, ריכזתי את הפרטים על כל הצוותים. שלושה אנשי צוות שהוחזרו למחרת על ידי גדוד 184 השלימו את הפרטים הידועים. שני טנקים נעלמו.
בתחקיר שנעשה על ידי המג"ד ב- 13.10 בעת ההפוגה הקצרה שניתנה לחטיבה, התברר כי הטנק של אורי ממן נפגע והעשן שעלה משיפולי רכס חמדיה כנראה מקורו בטנק שנפגע.
מאחר ומיקום הטנק לא היה נגיש, הרי הסטטוס של ארבעת אנשי הצוות היה נעדרים וכך דווח לשלישות הראשית.
חגי, ששמע כי אחיו התיאום נעדר, ביקש שלא להיות משובץ על טנק והמח"ט ששמע את פרטי המקרה, אישר כי לא יצוות להמשך הקרבות. אולם, כל עוד לא ניתנה פקודה להעבירו לעורף, חגי נשאר במסגרת שיירת הדרגים ושם מצא את מותו.
לפי הפקודות היה פרק זמן מינימלי להוצאת הוראה להעברת בן משפחה של "נעדר" מהחזית. למרבה הצער הרב, אהוד נעדר החל מהתשיעי לחודש וחגי נהרג ב-22 באותו החודש, כלומר ביום ה-14, שהיה גם היום בו הייתה צריכה לצאת הפקודה להעברתו מקו החזית.
ישבתי מול אביהם של חגי ואהוד ולא הייתה לי תשובה לשאלתו: "אני מבין שהייתי צריך להקריב בן אחד, אבל למה שניים?!!!"
יוני נוקד 24/04/2017
אהוד ז"ל הגיע לגדוד 79 בחודש מאי 1969 למחנה בביר תמדה לעבור צמ"פ ושרת בפלוגה ג'. לאחר הצמ"פ ירד הגדוד לקו התעלה לגזרה המרכזית. לאחר העלייה של הגדוד מקו התעלה יצא אהוד עם חבריו לקמ"ט.
יהי זכרו ברוך!
יהודה בריל 22/04/2017
הסיפור הטראגי על נפילת האחים התאומים אהוד וחגי גורדון הי"ד.אהוד נפל ב9 לאוקטובר. למיטב ידיעתי,ביקשו מחגי לחזור לביתו עקב מות אחיו.הגורל האכזר רצה אחרת וחגי נפל מפגיעת טיל "פרוג" ב22 לאוקטובר זמן קצר לפני הפסקת האש,באיזור החווה הסינית.יהא זכרם ברוך.(לאחר שכתבתי שמתי לב שיורם דורי כבר תיאר את פגיעת טיל ה"פרוג").
בני הרטמן 16/04/2017
אני זוכרת שהסיפור היה שהיו עוד כמה שעות להפסקת האש והוחלט לצאת למשימה אחרונה והמפקד שאל מי מרגיש שהוא לא רוצה לצאת למשימה. חגי ביקש כי הוא שמע שמשהו קרה לאחיו התאום. ענה המפקד אין מצב שני אחים תאומים באותה חטיבה ובכל זאת איפשר לחגי להישאר מאחור.
כל הלוחמים חזרו בשלום ודווקא מאחור פגע הטיל!!!! אם היה יוצא היה עדיין איתנו.
מאחר והאזנתי במשך ימים לקלטות של סיפורי הלוחמים וכתבתי אותם חומרים שאילן כפיר ועמיקם רוטמן הקליטו והעברתי אותם לכתב וגם הידפסתי אותם לספר החטיבה והצל"שים זה מה שאני זוכרת
דליה הרועה 16/04/2017
הפסקת האש בצפון הייתה כמה ימים לפני הפסקת האש בדרום האח הגדול של התאומים גמר להילחם בצפון ויצא לחופשה ישר למשרדי החטיבה הוא שמע שמשהו קרה לאחיו
אני ילדה בת כמעט 19 פגשתי אותו בלשכה, אני כבר ידעתי לפי רשימות שלא לפירסום ….ושלחתי אותו לכוחות הלוחמים בסיני לבדוק בעצמו.. גם אחותם שירתה בזמן המלחמה
כבוד למשפחות שארבעה מילדיהם משרתים בו זמנית במלחמה אחת!!!!
יהי זכרם ברוך ותודה שאיפשרתם לנו את החיים.
דליה הרועה 15/04/2017
אהוד גורדון ז"ל שהיה גם בסדיר וגם במלחמה יחד עם אחי אורי ז"ל. שניהם נהרגו כשהיו יחד באותו הטנק.
בתמונה האמצעית , החיל משמאל אהוד גורדון ז"ל
יהודה מגן 07/04/2016