שלמה, בן צפורה ונתן, נולד ביום ט"ז בתשרי תשי"א (27.9.1950) בתל-אביב. עד שנת 1957 התגוררה המשפחה בלוד ואחר-כך עברה לתל-אביב, שם קבעה את משכנה. שלמה למד בבית-הספר היסודי "יוסף הגלילי" והשלים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר למסחר "פיטמן" בתל-אביב, שם התמחה בהנהלת חשבונות. בילדותו היה ספורטאי נלהב, שיחק בקבוצת הכדורגל לנוער של "מכבי" תל-אביב ונהג להתאמן בשחייה בזמנו החופשי. כמו כן, הקדיש זמן רב לקריאת ספרים. לפני שהתגייס לצה"ל עבד זמן מה בפרסום "פלד" בתל-אביב.

שלמה גויס לצה"ל במחצית פברואר 1969 והוצב לחיל-השריון. לאחר הטירונות השלים קורס לנהגי טנקים וקורס למקצועות טנק. בתעודת השחרור שלו צוין: "חייל טוב וממושמע. ביצע את תפקידו במסירות ובנאמנות."

במחצית פברואר 1972 סיים שלמה את שירות החובה וחזר לחיים האזרחיים. שלמה החל לעבוד בתעשייה האווירית, ובזמן הקצר שעשה שם זכה להערכתם של הממונים עליו.

במלחמת יום-הכיפורים השתתף בקרבות כנהג טנק בחטיבת שריון, שלחמה בחזית הדרום. יחד עם יחידתו השתתף בקרבות הפריצה לגדה המערבית, היה בכוח שגרר את גשר הגלילים אל התעלה והשתתף בקרבות הקשים סביב "החווה הסינית". בקרב על מתחם "מיסורי", מצפון לאגם המר הגדול, שהתחולל ביום כ"ה בתשרי תשל"ד (21.10.1973) נפגע הטנק שלו ושלמה נפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקריית-שאול. השאיר אחריו אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "שלמה היה חייל מסור וחבר נאמן. הוא היה אהוב על כל מי שהכירו."

רשימה לזכרו פורסמה ב"קול נכי המלחמה", ביטאון ארגון נכי המלחמה בנאצים.