בארי, בן צפורה וזלמן, נולד בירושלים ביום כ"ו באדר תש"ח (6.4.1948). בעת הולדתו של בארי היה אביו מפקד גדוד "מוריה" ואת חגיגת ברית-המילה של בארי (שנקרא על שם דוד אמו – ברל כצנלסון) נאלץ לעזוב בעיצומה, משהגיעה הידיעה בדבר ההתקפה על שיירת הרופאים של "הדסה". כשהיה בן שש, עברה המשפחה להתגורר ברמת-גן, שם סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "ארנון". בילדותו היה ילד שובב, אוהב חיים ומשחקים, אך הקדיש עניין רב למדעי הטבע ולמכונאות, ובילה שעות בפירוק ובהרכבה של כל מה שהזדמן לידיו, ובניסיונות בכימיה במעבדה זעירה, שהקים בחצר הבית. כשהיה בן ארבע-עשרה, מונה אביו קונסול ישראל בבואנוס-איירס, שמה נסעה גם המשפחה. לבארי היה זה מעבר לא קל, מאווירה צברית חופשית אל חליפה והעניבה והנמוסיות המלאכותית של בית-הספר האנגלי. אך עד מהרה מצא את מקומו וכך גם עוצבה דמותו: תערובת של צבר חצוף ושובב ואיש העולם הגדול, הדובר אנגלית וספרדית רהוטות. בארגנטינה היה ארבע שנים וסיים שם את לימודיו בבית-הספר האמריקני, שבו הצטיין בלימוד שפות, רכש חברים רבים ושונים והיה איש שיח נעים ומקובל על מבוגרים ועל בני גילו כאחד. בדרכו חזרה לארץ, טייל לבדו בעולם וביקר בארצות-הברית ובאירופה, ורשמים וחוויות היו לסיפורים נחמדים, שנהנינו מהם שנים.

באוגוסט 1966, כשהגיע לארץ, התייצב מיד בבקו"ם והציע את עצמו למבחני טיס, אך לדאבונו היה צריך לוותר על חלום ילדותו בגלל סיבות רפואיות – והגיע לשריון. שם עבר את המסלול: מט"ק, סמל מחלקה, קורס קציני אג"מ וקורס קציני שריון. במהלך שירותו הצבאי השתתף באופן פעיל במלחמת ששת הימים (כנהג טנק "שרמן") בפעולות תגמול (כראמה) ובתקריות גבול והדריך במשך זמן רב בבית-ספר לשריון. בארי, אומר אביו, התייחס לשירותו הצבאי במלוא הרצינות, במסירות ללא גבול והקדיש מרץ רב ומחשבה לחידושים והצעות-ייעול במקצועות שריון וטנקים. אך למרות שאביו היה איש צבא הקבע, לא הלך בארי בעקבותיו. אך במשך כל שירותו בצבא, בשירות חובה ובמילואים, בתפקיד מפקד מחלקה בגדוד שריון, קיבל ברצון ובשמחה ומילא את כל התפקידים באחריות וברצינות.

הוא השתחרר כקצין מבריק ובעל סיכויים טובים להתקדמות, ויצא לחיים אזרחיים – לימודים באוניברסיטת תל-אביב, בחוג למדע המדינה, שאותם סיים בהצטיינות וזכה בתואר ראשון. במשך כל זמן לימודיו עבד במשרה מלאה, כמאבטח במטוסי "אל-על", וכאסיסטנט מחקר במחשב, בחוג מדע המדינה באוניברסיטת תל-אביב. לנושא המחשב הגיע תוך כדי לימודיו באוניברסיטה וביצע עבודות מעניינות למען עצמו ולמען פרופ' אריאן, ד"ר ד' נחמיאס ופרופ' טורגובניק. יום העבודה שלו נמשך כשמונה-עשרה שעות. הוא ממש "טרף" את הזמן, היה מאושר בעבודותיו ותמיד היה לו זמן לגינה בבית, לתיקון המכונית ולבילויים חברתיים. מלימודיו במדע המדינה נראתה לו מאוד הדמוקרטיה האמריקנית כאידיאלית, ובמיוחד נראתה לו הכלכלה האמריקנית החופשית כדרך טובה ביותר גם בשביל מדינת ישראל, כי בארי, למרות היותו איש העולם הגדול, היה פטריוט ישראלי נלהב. נסיעותיו הרבות בעולם והיכרויותיו הרבות בישראל ובעולם, אפשרו לו להגיע לשטחי התעניינות וחוויות, אשר מעטים זוכים להם, ולקבל אמת מידה לאיכות החיים, אשר שאף שתקוים בישראל.

ערב יום הכיפורים יצא בארי לניו-יורק כאיש ביטחון במטוס "אל-על". כשפרצה המלחמה קיבל הוראה מהארץ להישאר במקום, ואף יצא לטיסה אחת, ללוות מטוס שהביא ציוד לישראל. בהגיע המטוס לאמסטרדם, ובארי צריך היה לחזור אתו לארצות-הברית, לא קיבל עליו את הדין והתחנן לפני טייס "אל-על" ממכיריו, וההוא נענה לו ולקחו כ"טרמפיסט" בתא הטייס. בלי דרכון ובלי חפצים הגיע לארץ. מלחמת יום-הכיפורים כבר הייתה בעיצומה ארבעה ימים, ובארי כבר לא מצא את יחידת המילואים שלו, שכבר השתתפה בקרבות. הוא צורף בתפקיד מפקד מחלקה לגדוד, ביחידת שריון חדשה, שהוקמה במהלך הקרבות ונשלחה לסיני. ביום רביעי, כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973) בדרכם לחציית התעלה, נשלחו לחלץ כוח צנחנים מ"החווה הסינית", ושם פגע פגז מרגמה בצריח הטנק שלו, שבו עמד חשוף, ובארי נפל בקרב. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בקרית-שאול. להוריו ולשני אחיו, אבנר ויחיעם, אבד בן ואח יקר, ואין ניחומים.