מרדכי, בן שרה וחיים, נולד ביום ז' באדר תש"ז (27.2.1947) במחנה-מעבר של ניצולי השואה ליד רומא, שאליו הגיעו הוריו לאחר שעברו שבעת מדורי גיהנום. מוטי היה בן שנתיים כשעלה עם הוריו ארצה בתקופת קום המדינה. המשפחה התגוררה ביפו ומוטי סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "יונה הנביא", ואת לימודיו התיכוניים בבית-הספר תיכון עירוני ז' ביפו. תלמיד מעולה היה, ששום קושי לא עמד למכשול לפניו. הוא אהב את הלימודים, ועתידו נראה בטוח. הוא ימשיך בלימודיו ויגיע לעמדה מכובדת. היה בן נאמן ומסור מאין כמוהו.

מרדכי גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1965 והוצב לחיל-השריון. לאחר סיום הטירונות השלים סדרת קורסים במקצועות השריון, לרבות קורס מפקדי טנקים. אחרי-כן הוצב ביחידת שריון ועימה השתתף בקרבות מלחמת ששת הימים. מוטי הוסיף והשלים קורס קצינים וקורס קציני שריון. מפקדיו גמרו עליו את ההל וציינוהו כקצין טוב השולט במחלקתו כראוי, יסודי ובעל יזמה. במיוחד ציינו את התעלותו ברגעים קשים, בעת התקלויות באזור התעלה בתקופת מלחמת ההתשה.

בתחילת אוגוסט 1968, אחרי שהאריך את שירותו בתנאי קבע בשישה חודשים, שוחרר מוטי מהשירות הסדיר. מיד עם השחרור פנה מוטי להמשך לימודיו. ללא כל קושי התקבל לאוניברסיטת תל-אביב ונרתם ללימודים באותן יסודיות ודבקות שייחדו אותו. אחרי שהוענק לו התואר הראשון בחשבונאות וכלכלה, החל לעבוד במקצוע ראיית-החשבון וגם ראה בו חיל. הוא היה חובב ספורט, שיחק בטניס ובכדורגל, נהנה מכל יום בחייו וידע גם ליהנות מכל אשר נקרה על דרכו. בשנת 1972 נשא מוטי את חברתו שושי ובחודש אוגוסט 1973 נולד בכורו אלדר. הכל העריכוהו ואהבוהו, שכן אישיותו קרנה ביטחון ואמונה. ידוע היה שדעתו של מוטי שקולה והכל התחשבו בה. לא עבר יום שלא התקשר עם הוריו, שהיה קשור אליהם בכל נפשו ולא נפלה החלטה, חשובה או פחותה, ללא עצתו השקולה של מוטי.

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נקרא להתייצב ביחידתו. הוא נפרד מאשתו ומבנו בן שמונה השבועות והצטרף ליחידה בסיני. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), נפגע הטנק שלו בקרב שהתחולל בגזרה המרכזית בסיני. מוטי נתן הוראה לנטשו והצטרף עם צוותו לטנק אחר. בעודו מפקד על הטנק השני, כשהוא חשוף בצריח, נפגע הטנק ומוטי נהרג. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקריית-שאול. השאיר אחריו אישה ובן, הורים ואח. על גבורתו ואומץ ליבו בשדה הקרב זכה מוטי בציון-לשבח מטעם מפקד האוגדה וזו לשונו: "הנני לציין לשבח את 964874 סגן זילבר מרדכי ז"ל על גילוי אומץ-לב, תושייה ודבקות במשימה. להלן תיאור המעשה: – במלחמת יום-הכיפורים שימש סגן מרדכי זילבר ז"ל כמפקד מחלקת-טנקים, בקרבות הגזרה המרכזית של תעלת סואץ. ביום 9 באוקטובר 1973, במהלך קרבות הבלימה, נע סגן מרדכי זילבר ז"ל בטנק שלו לשטח שהיה חשוף לאש האויב, במטרה להיטיב לפגוע בטנקי האויב, שהתקדמו לעברו. בהמשך הקרב נפגע הטנק שלו והוא נהרג. במעשיו אלה גילה סגן מרדכי זילבר ז"ל אומץ-לב, תושייה ודבקות במשימה."

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב עליו מפקדו: "הקצין סגן זילבר מרדכי נפל במערכה בעת מילוי תפקידו בקרב על מעוז "טלויזיה" ביום ג', י"ג בתשרי תשל"ד, 9 אוקטובר 1973. בעלך, סגן מרדכי ז"ל, שירת ביחידת שריון ויצא כמפקד מחלקת טנקים לקרב. בעלך גילה אומץ-לב, תושייה וקור-רוח בקרב הבלימה בגיזרה המרכזית בסיני. דמותו של מרדכי תחרט לעד בזכרוננו, חבריו לנשק. בשמי ובשם כל חיילי היחידה הנני מביע את צערנו העמוק והננו משתתפים באבלך. חיילים כבעלך ציוו לנו את החיים."

דברים לזכרו ראו אור בספר "לזכרם", שהוציאה החטיבה לזכר חלליה במלחמת יום-הכיפורים.