זאב (זאביק), בן הלנה ויצחק (איגנץ), מניצולי השואה, נולד ביום י"ד בשבט תש"ו (16.1.1946) בלודז' שבפולין, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1956. הוא נתחנך אצל קרובי משפחה בקיבוץ שפיים ושם למד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון.

זאב גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1964 והוצב לחיל-השריון. תחילה שימש כתותחן בטנק "סנטוריון", אחרי-כן כנהג טנק וכמש"ק טנק "פאטון". לאחר שהוצב ביחידה והצטיין במילוי תפקידיו, שלחוהו מפקדיו לקורס קצינים ולקורס קציני שריון. לאחר שמילא תפקידי פיקוד שונים ביחידות של חיל השריון, נשלח לקורס הגבוה בצה"ל בבית-הספר לפיקוד ומטה. אחרי-כן נתמנה לקצין המבצעים של אחת מאוגדות חיל-השריון. הוא היה קצין מצטיין, יעיל ואחראי, מוכשר ואהוד על מפקדיו ועל פקודיו, רע נאמן לחבריו ולוחם אמיץ. נאמר עליו, כי במלחמת ששת הימים "גילה עוז נפש ואומץ-לב בלתי רגילים ונלחם כאריה בראש יחידתו, בקרב על רפיח." על חלקו במלחמה הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים", נוסף על אות השירות המבצעי. שנים אחדות שירת בצבא הקבע, ונחשב קצין קרבי מעולה.

במלחמת יום הכיפורים השתתף זאב בקרבות הבלימה הקשים ובקרבות הפריצה בחזית סיני. ביום כ"ה בתשרי תשל"ד (21.10.1973) נפל בקרב במערך "מיסורי". הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הוענק לו "עיטור העוז" על גבורתו במילוי תפקידו הקרבי תוך חירוף נפש. וזה תיאור המעשה: "רב-סרן זאב שפס ז"ל נתמנה כמפקד פלוגת טנקים. הפלוגה נפגעה קשות במהלך ימי-הלחימה הראשונים, והוא הצליח לגבשה מחדש. בליל 15 באוקטובר 1973 התקיפה פלוגתו של רב-סרן זאב שפס ז"ל את מערך "מיסורי" שבסיני, ובדרכה חזרה נתקלה בשדה-מוקשים. בקור-רוח הצליח רב-סרן זאב שפס ז"ל לחלץ את כל הטנקים שהיו בפיקודו. ביום 16 באוקטובר, בעת שהתקדם לעבר תעלת סואץ, נפצע מאש האויב, אולם המשיך להוביל את פלוגתו למרות הפציעה. ביום 18 באוקטובר שימש רב-סרן זאב שפס ז"ל דוגמה ומופת לחייליו בפינוי חללי כוחותינו, שנמצאו באזור צומת "עכביש" – "טרטור". ב-19 באוקטובר השתתפה פלוגתו בהתקפה בציר "לכסיקון" להרחבת ראש-הגשר. במהלך הקרב נפגע הטנק שפיקד עליו, אולם למרות פציעתו הורה לצוותו לא לנטוש, ובפיקודו חולץ הטנק אפוף-הלהבות. ב-21 באוקטובר הוביל רב-סרן זאב שפס ז"ל את פלוגתו לקרב על מערך "מיסורי" ובקרב נפל. במעשיו גילה, בכל המקרים, אומץ-לב, דבקות במשימה וכושר מנהיגות."