סרן דוידוביץ נתן

סרן דוידוביץ נתן

נפל ביום 21/10/1973 "מיסורי", גדוד 410.

נתן, בן מלכה וזאב, נולד ביום ב' בטבת תשי"א (11.12.1950) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי-דתי רמב"ם ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון הדתי "יבנה" בחיפה. הוא היה תלמיד מעולה, בעיקר במקצועות הריאליים וסיים את הלימודים בבית-הספר התיכון בציונים מצוינים. נוסף על הלימודים עסק בעבודות כפיים שונות. נתן הכין במו ידיו רהיטי עץ, כלי נחושת ומתכת וביצע עבודות שונות בתחום האלקטרוניקה. הוא היה חבר בתנועת הנוער "בני עקיבא", וכן היה חובב ספורט והצטרף לקבוצת הכדורסל "אליצור" ולחוג לקליעה של הגדנ"ע. חודשים אחדים לפני גיוסו לצה"ל עבד כחרט במפעל של התעשייה הצבאית. למרות שלא הייתה לו כל הכשרה מקצועית, זכה לשבחים רבים מפי מעסיקיו.

נתן גויס לצה"ל במחצית פברואר 1969 והוצב לחיל-השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורסים מקצועיים שונים, לרבות קורס מפקדי טנקים, ואחר כך נשלח לקורס קצינים. הוא סיים את קורס המט"קים ואת קורס הקצינים כחניך מצטיין. נתן היה חייל ומפקד מעולה. פקודיו חיבבוהו בשל מזגו הנוח ומפקדיו נהגו לציינו כמופת לדייקנות ולמסירות בביצוע הוראות. בתקופת מלחמת ההתשה שירת במעוזים בקו התעלה ובתום שירות החובה התנדב לשרת בצבא הקבע לתקופה של שמונה חודשים.

מיד לאחר שהשתחרר החל ללמוד בטכניון וסיים את לימודי השנה הראשונה במחלקה למדעי המחשב. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים הצטרף נתן אל אנשי יחידתו, נשלח לסיני ושם השתתף בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים. לאחר שמפקד הפלוגה שלו נפגע באחד הקרבות, הוטל על נתן הפיקוד על הפלוגה. ביום כ"ה בתשרי תשל"ד (21.10.1973), נקלעו אנשי יחידתו לקרב קשה ובקרב זה נפגע נתן פגיעה ישירה מטיל "סאגר" ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן מיום פרוץ המלחמה.

נתן ועמיר (לזרוביץ-רון) הגיעו פיזית לגדוד 409 ב-11.10. למיטב זכרוני, הם הפסיקו טיול בחו"ל ועשו כל מאמץ כדי לחזור ארצה ולהצטרף לכוחות הלוחמים.
עם בואם, שוחחתי עם השנים שהתרעמו על כך שהתחילו את המלחמה בלעדיהם. הם היו מאד נלהבים לתפוס את מקומם על טנקים ולהילחם. עמיר שובץ בגדוד 409 ונתן הועבר לגדוד 410 ושובץ שם.
הטיול שנקטע, הסתיים בחולות סיני עם מותם של שני הקצינים הצעירים והנלהבים. יהי זכרם ברוך
יוני נוקד 11/12/2017


נתן, כמה מיותר היה הקרב על מיסורי. מפקדים לחמו כדי שלא נצא למתחם הדפוק הזה ולא עלה בידיהם לבטל את רוע הגזירה. 26 טנקים יצאנו, נשארנו ארבעה. רק ההוא שם במרומים יודע למה אנחנו שרדנו ואתה, עם כל חברינו האחרים, נפלתם. שיחק מזלם של אלה שהגיעו לשבי ורק בדיעבד הסתבר שהם בחיים. רפי מצפון ביקש רשות לסגת. לא בגלל שפחד. הסיפון שלו היה עמוס פצועים והוא לא רצה לסגת ללא אישור. גלר ציווה עליו להמשיך קדימה כי אחרת גורלו נחרץ… ואכן נחרץ. איש מהחבורה לא פחד לצאת לקרב הנורא הזה. מי שיצא – בלב שלם יצא. על חלק מהמשתתפים נודע לנו רק אחרי המהומה. לנצח פניך ילכו אתי, מפקד ולוחם, חבר נאמן לחייליו ולחטיבה. הלוואי ואנחנו ראויים לקרבנך.
עופר עידן 11/12/2017

 

מרגש לקרוא את דבריך. ומקומם כאחד. שוב הודגש כמה מיותר היה הקרב הזה שגבה כל כך הרבה דם יקר. ושינה לנו את כל החיים. לנצח. אני אגב אחיו של נתן.
דורון דוידוביץ 11/12/2017

אני מסכים עם דבריך, דורון. שיחקו אתנו כמו עם פיונים בשחמט ולנו לא היה מושג.
עופר עידן 11/12/2017


לייק
· השב · 2 שעות
נהל
.

Ofer Idan

Ofer Idan אני מסכים עם דבריך, דורון. שיחקו אתנו כמו עם פיונים בשחמט ולנו לא היה מושג.