חבר הפלוגה, נפל באותו לילה ארור. יהי זכרו ברוך לעד.
יגאל (איון) גרינברגר 30/04/2019

לא הכרתי את דב קרמסר ז"ל , אך אני זוכר במעומעם שהשתתפתי במשמר הכבוד והייתי בין נושאי הארון בלוויתו ,בבית העלמין סגולה בפ"ת. יהי זכרו ברוך!

בני הרטמן 30/03/2017

דב היה חניך שלנו בקורס 1971 ואני זוכר אותו כחייל אחראי ורציני, עם הומור וצחוק כשהזמן איפשר זאת. כשמדובר בתפקיד – הכל היה נלקח ברצינות ובמקצועיות. אהבתי את החלוקה הזו אצלו.

קורס מדריכי קשר – יולי 71

עופר עידן  27/03/2016

דבהלה היקר
התאמננו ביחד בריצה
בהפועל פתח תקוה
כאילו היה זה אתמול
לעולם לא אשכח אותך
שקט רגוע נעים הליכות
עם עיניך הכחולות.
אתה חסר לכולנו
והכאב על חסרונך לעולם לא יחלש

הייתי אז קצין צנחנים
ונלחמתי בציר טרטור
ובאבירי לב
נפלת מטרים ספורים ממני ואפילו לא ידעתי
עד שוך הקרבות

ירון קייזר  27/03/2016

את דב הכרתי בפעם הראשונה בפגישה של הקמת חטיבה 600 צוותו אותנו באותו טנק כבר אז ראיתי. את היופי הנפשי היושר והחברות האמיתית שהייתה בינינו.

כיון שהינו גם שכנים אני מגבעת השלושה ודב מפתח תקוה המשכנו את יחסי החברות גם אחרי השחרור. ביום שפרצה המלחמה גויסתי באותו ערב משום מה פסחו עליו למחרת נסע לקיבוץ כאשר גילה שכבר אני גויסתי עזב את הבית.

לא אשכח את המפגש שלנו בזמן המלחמה שהוא מנסה לשכנע אותי לנוח והוא יקח את מקומי אני מצידי ניסיתי לשכנע אותו לא להיות גיבור גדול.

ימים עברו ודב צוות באחד מן הגדודים ושם נפל חלל רק לאחרונה מצאתי שבאותו טנק נפל מוטי טל שהיה מאומץ משפחתי אצלנו.
מוטי היה בחברת נוער בקיבוץ.

עוד חבר ואדם נהדר הזמן עובר ואנחנו מתבגרים אבל הזכרונות עדין טריים. אסור לנו לשכוח את אלה שנפלו כי בזכותם אנחנו חיים.

אבי שניצר 27/03/2016

קראנו לך דובל'ה

דב,
היכן אתה עכשיו?
כמו הכדורים שפגעו בך,
בלילה מדברי שכוח אל
היית מהיר מידי בשבילנו.

וכשניסינו לתפוס אותך ולהבין
היית כבר הרחק מאיתנו.

הילדים שלא נולדו
חגגו כבר הרבה ימי הולדת.

הנשים שלא ידעת,
נשואות או גרושות כבר מזמן.

החתולים שאהבת,
כבר הצטרפו אליך בגן העדן שלך.

והנופים שחיכו לך
יפים כמו תמיד ויחכו לך לנצח.

ואני, לעיתים רחוקות,
כאשר אני מנסה לאהוב
כמו שרק אתה ידעת
עוצם את העיניים
חזק חזק,
כמו שלימדת אותי
כדי לא לראות
את המקרים האבודים.

אורי דותן  27/03/2016

מתוך מכתב של דב לנערה. 29.08.1970

אני מוכרח לספר לך תאור של יום שישי לפנות ערב, בצידו האחרוי של הבית שלי. דבר שאני זוכר אותו, אזכרו תמיד.

אחרי שהיינו, כל החברה, גומרים עם הכדורגל בגן העיר על יד הבית. היינו מתפזרים כשהשמש רכה, כמעט שקעה. אבל היה עוד אור. השקט נשמע (ממש כך) בכל מקום, ומכוניות כמעט לא עברו. יחף, לבוש רק מכנסיים קצרים והחולצה ביד, הייתי חוזר הביתה.

אבי, בדרך כלל, היה עודר ומטפל בחצר, וריח של אדמה שחורה וטובה היה נישא באויר. אני אוהב ריח כזה, הוא נורא מרגיע אותי. ישר היו עולים עלי כל הכנופיה של החתולים. בקיצור כולם מתנפלים עלי. רוצים להתפנק. אני עובר לחלק האחורי, מעיף מבט באנטנת הטלוויזיה אם היא עומדת בסדר. שיראו בלילה את "פורסייט", אחר מביט במחסן הישן, פונה ומתיישב על המדרגה התחתונה של שלוש המדרגות האחוריות. מסתכל על החמניות שבצד ימין, על עץ הגויאווה הגדום והקטום שבצד שמאל, ומאזין לבלגן שהולך אצל השכנים.

רוח רעננה נושבת ממערב, השמש שולחת קרניים חמימות אחרונות, ואני עם כוס משקה "קריסטל". עם קוביות קרח, מבסוט מהחיים וחושב רק על מה עושים היום בערב. (יום שישי)

החתולים היו משחקים כדורגל עם כדורי פינג פונג, נלחמים אחד עם השני, נתלים על העצים ורודפים אחרי נמלים בשביל שבין הבתים.

לפעמים היה הדבר מלווה באיזה ק"ג של גרעינים צעירים, או באיזה חתיכת עוגה ענקית וחמה שאמא שלי אפתה לשבת.

נילי, שנים הייתי מסיים כך את יום השישי, ואני שואף לחדש את המנהג. אני מוכרח לצייר לך את המראה.

תשמעי, אני מבסוט עכשיו כמו ילד, הייתי רוצה פעם להראות לך זאת.

דברים ששיתף חברו של דב, אורי דותן, ב"קפה דה מרקר" ב2008  27/03/2016

את דב הכרתי מהשרות הסדיר. דב ארגן את מסיבות סיום קורס. בלט כבחור עם חוש הומור שמשרה עליזות סביבו. עם זאת מקצועי מאוד ומצטיין. במלחמה נפגשנו כאשר הגענו להפוגה בטסה בהופעה של יפה ירקוני. דב התנדב והגיע לחטיבה ביום זה. כאשר יפה הזמינה לוחם לשיר עמה דואט היא בחרה בדב. דב צורף לפלוגה ב בגדוד 407 ונפל בפריצה לתעלה ב 16 לאוקטובר באזור החווה הסינית ציר טרטור.

דוד זינגר 27/03/2016