"מנשרים קלו מאריות גברו…"
קיבוץ עינת הוציא לאור חוברת לזכרו, שמסופרים בה תולדות חייו ודבר לחימתו בקרב.

יהודה רייזנר מיפעת, היה עמי בחדר בבית הספר עירון חדרה, פנימיית הקיבוצים, החדר המקולל קראתי לו, אני היחיד שעבר בו שחי היום, כולם נפלו בקרבות, ממלחמת ההתשה ועד מי"כ, יוסי בירנבאום ז"ל ממעוז חיים, זאביק אלתרמן ז"ל ממשמר השרון, זאביק אלוני ז"ל מרמת רחל, ירון לנדסמן ז"ל מאיילת השחר, זמי רבר ז"ל מעין גב…כולם היו ואינם עוד יהודה היה טיפוס מלא חיים ושובב, עצוב.
עוזי בן צבי 03/08/2019

דוד שלי, חזר מחו״ל במיוחד למלחמה. היה נהג טנק ונפגע כשניסה לחלץ לשטח כוחותינו יחד עם רפי מצפון. היה נעדר כמה חודשים. סבא היה מספר איך התרוצץ בין בתי חולים כדי למצוא שבריר של מידע. היום הוא היה צריך להיות סבא בעצמו.
יהודה רייזנר 02/08/2018

כשחזרתי מהשבי נודע לאבא של יהודה הי"ד, שהייתי יחד עם בנו והוא הגיע לביתי וניסה לברר איתי, מה קרה לבנו. הסיטואציה הייתה נוראית, כיוון שיהודה הוכרז כ"נעדר" ובתחקירים ביקשו מאיתנו לא למסור למשפחות את הידוע לנו, עד שנציגי צה"ל ימסרו הודעה רשמית. לנוכח התחנונים והיסורים של אביו השבור ומאחר ויהודה נפל לידי ולא היה לי ספק שהוא נפל בקרב, לא יכולתי לקיים את ההוראה במלואה ונתתי לאביו להבין שקרוב לוודאי שבנו נפל. בשל ריבוי הנפגעים בלוחמים ובכלים, הקמנו צוות חדש שכולם היו מט"קים. אני הייתי המפקד ויהודה היה נהג הטנק. לאחר הפגיעה בטנק וחילוצנו ע"י רפי מצפון הי"ד ולאחר הפגיעה השניה בטנק של רפי, עפנו למחפורת טבעית שהייתה במרחק קצר ממחפורת של חיילים מצריים. תוך כדי חילופי האש בין יגאל הללי למצרים, רפי ויהודה ניסו להתחמק מהמחפורת, אך זוהו ע"י המצרים שפגעו בהם. את יהודה הכרתי עוד משירותנו המשותף בקמ"ט ובהמשך במילואים ובמלחמה. "גור אריה יהודה", אי אפשר לשכוח את בחור החמד בעל העיניים הכחולות היפות, שכולו טוב לב ובעל חוש טכני מעולה. אך כואב ודואב הלב גם היום ובכל פעם שאני נזכר ביהודה, מה גדולה האבידה וכמה חבל שהוא איננו איתנו. יהי זכרו ברוך !
שמוליק קלוש 15/08/2017

גם אם סיפרתי, את הסיפור על יהודה ומסירותו לטנק אני חייב לספר שוב. בימים ההם הדואר היה מאיץ את הדואר לחיילים. בפרט חבילות מהבית. כמעט כל החיילים קיבלו חבילה לקראת סוף השבוע מהמשפחה ואילו הקיבוצניקים קיבלו שתיים. בקיבוצים היתה ועדת קשר לחיילים וזו היתה מארגנת חבילה לכל חייל בלי קשר לחבילה ששלחו ההורים. גם יהודה היה מקבל חבילות שכאלה. כשהגיעה אליו חבילה, יהודה פתח אותה על מיטתו שבאוהל באטרף. הוא זרק הצידה את הממתקים והעוגות, לבנים רזרביים וכל הזוטות. פתאום היה מזדקף עם חיוך רחב וצועק: יש! כולם הביטו אליו בעיניים שואלות: מה יש? סמרטוטים לטיפולים בנשק ובטנק… היינו המומים…. כזה היה יהודה. הממתקים לא היו חשובים בעיניו. זה לא סוד שהיו חיילים שאצלם החבילה נפתחה בצנעה, ואת הביסקוויטים היו מרטיבים בחשיכה, כדי שאיש לא יבקש להשתתף. יהודה חלק הכל עם חבריו, עם חיוך ובשמחה. לכתו מאתנו זו אבדה גדולה של אדם משכמו ומעלה. לזכרו ולכבודו.
עופר עידן 15/08/2017

דוד שלי יהודה רייזנר ז"ל.
לצערי לא הספקתי להכיר את הבן אדם המדהים הזה אבל מרגיש לי כאילו מכל הסיפורים אני מכירה אותו ממש טוב.
סיפור אחד שמעתי עליו שממש נתפס לי בזיכרון היה כשיהודה היה מקבל חבילות מסבא שלי אבא שלו, חבילות מלאות בממתקים ושוקולדים ועוגות מהקיבוץ אבל ביקש שבתוך החבילות סבא שלי ישים לו גם בדים מיוחדים לניקוי של הטנקים. וכשהיה מקבל את החבילה היה נותן לחבר'ה את הממתקים והולך לנקות את הטנק…
לילי גייר 05/08/2016

סמ"ר יהודה רייזנר ז"ל לחם במלחמת ההתשה במסגרת גדוד 79. יהודה הגיע עם חבריו למחזור נובמבר 1968 לגדוד בחודש מאי 1969 לפלוגה ג' ועבר שם צמ"פ. הוא מילא את תפקידו על הצד הטוב ביותר והיה אהוד על מפקדיו וחבריו. לאחר הצמ"פ ירד הגדוד לתעלה לאזור איסמעיליה. גש שם תפקד יהודה על הצד הטוב ביותר. לאחר 3 חודשים של לחימה עלה הגדוד למחנה בביר גפגפה. יהודה יצא עם רוב חבריו לפלוגה לקמ"ט. בסיום הקמ"ט בחודש מרץ 1970 חזר יהודה לגדוד 79 ושרת כמט"ק בפלוגה א' עד לשיחרורו מהשרות הסדיר.
אני מעלה תמונה שצולמה בסוף מלחמת ההתשה בסיור מפקדים של פלוגה א' באזור קו התעלה בשנת 1970. יהודה נראה מקדימה משמאל.
יהי זכרו ברוך !!

יהודה בריל 04/08/2016

בשל האבידות בין הצוותים והפגיעות בטנקים, איישנו טנקים גם בצוותים לא אורגניים.
כזה היה גם הטנק שלנו, שכלל ארבעה מט"קים, יהודה היה הנהג.
ב- 21.10.73 במסגרת פלוגה כ׳ של גדוד 410 יצאנו להתקפה המפורסמת מהחווה הסינית למתחם מיסורי.
כבר בדקות הראשונות של ההסתערות נפגעו מרבית הטנקים, כך גם הטנק שלנו, שנפגע בזחלים, נעצר ולא היה יכול לזוז. נטשנו את הטנק בריאים ובדיוק באותו רגע הגיח הטנק של רפי מצפון ואסף אותנו.
בשל הכמות הרבה של ״הפליטים״ היה מקום רק על הצריח ועל הסיפון וכך הוא המשיך לאסוף עוד צוותים וכולנו הצטופפנו על גבי הטנק.
כעבור מספר דקות חטפנו פגיעת RPG בצריח, שממנה נהרג משה כהן מאשקלון הי״ד. כעבור עוד כמה דקות חטפנו פגיעה רצינית בתמסורות ומההדף והחום כולנו עפנו מהטנק ונכנסנו לשוחה שלרוע המזל היתה מול ממחפורת של חיילים מצרים. גם בשלב הזה, הפציעות לא היו חמורות ויהודה לא היה פצוע.
רפי מצפון פנה אל יהודה והחליט שהם ינסו לצאת מהשוחהת תוך זמן קצר, משעה שהם יצאו בריצה מהשוחה, נשמעו מספר צרורות ירי לכיוונם והם נהרגו מייד.
את יהודה הכרתי עוד משירותי הסדיר. היינו באותה פלוגה בקמ״ט. היותו נהג טנק לפני הצטרפותו לקורס הלם את כישוריו הטכניים וזאת היתה בחירה טבעית לאדם עם לב זהב שיש לו גישה וידע טכני לטיפול במכונת הפלדה הגדולה.
גם היום ממרחק של זמן, איני יכול לשכוח את אותו בחור בלונדיני תכול עיניים, קיבוצניק שקט וחמוד מיפעת.
יהודה היה מקובל על כולנו בשל תכונותיו הטובות והצטיינותו בנועם הליכותיו, בחור שקט וחביב על כולם וכך נזכור בגעגוע את החיים הצעירים והקצרים, שאבדו בחולות סיני, בהגנת המולדת.
יהי זכרו ברוך !
שמוליק קלוש 03/08/2016