בן מחזורי בגן בקיבוץ משמר השרון.
מן הראוי היה לציין גם את נפילת אחיו באותו היום ובמרחק לא רב ממנו.
יהודה יהב 27/04/2019

במסגרת הנצחת חיילי גדוד 407 אחרי המלחמה ביקרתי את הוריו במישמר השרון משפחה ששכלה את שני בניה אימו של נפתלי ראייתה נפגעה מבכי ודמע.טרגדיה נוראה פגישה שנחרטה עמוק בנפשי.
יהי זכרם ברוך.
דוד גרבורג 27/04/2019

איך אכתוב על תלי, לפני מה שאמור היה להיות יום הולדתו הששים ושבעה (67) והוא כבר איננו איתנו ארבעים ושתים (42) שנה? כאן אני מביאה קצת ממה שכתב בהזדמנויות שונות, תמונות ילדות, ותגובותי להן.

משלים יפנים" שחיבר נפתלי – תלי. מתוך ספרי "סיפור משפחתי" 2004 הוצאת ירון גולן.
להלן משל שחיבר תלי בהיותו בכיתה י"א והופיע בחוברת "עמיר" של חברת הילדים הבוגרת, משמר השרון, סוכות תשכ"ו עלון מספר 23 (1).
משל:
יום אחד החליט האריה, מלך החיות, שביער שלו אסור לאכול עשבים. כעבור יומיים ראו הזאב והשועל מקום בו נאכל העשב, הם חקרו ומצאו שהשפן עשה זאת, ובגלל שהאריה לא הרשה היכו הזאב והשועל את השפן שלושים מלקות ללא ידיעת האריה, ואחרי כן הלכו וגנבו תרנגולות, שחטו ואכלו אותן. אבל על זה האריה הרי לא קבע חוק ולכן מותר להם לעשות זאת והם לא נענשו. השפן חי מעתה בפחד ולא אכל יום ולא אכל יומיים אבל ביום השלישי הוא כבר היה רעב מאוד ואכל קצת מהעשב וכשנוכח שלא שמים לב המשיך לאכול עד ששכח להיזהר והזאב והשועל תפסוהו והיכוהו ארבעים מלקות. פנה השפן לאריה וביקש חנינה ושיפטור אותו מעונש, אבל האריה רצה להרהר בזאת ולא ענה לו מיד. הזאב והשועל המשיכו לטרוף אבל נגד זה לא היה חוק, והשפן כשאכל שוב, נענש שוב בחמישים מלקות ואז ברח השפן מהיער ליער אחר שבו מותר לאכול עשבים.

יונה (תגובתי בספר):
אני נהנית מהמשל הזה, מהאירוניה הדקה הטבוע בו, אפילו אם לא לגמרי ברור מהו מוסר-ההשכל. אני גם נהנית מהעובדה שתלי כתב משל זה וכתב משלים אחדים נוספים.

במכתב לדורית חברתו ב- 17.10.1972 כתב תלי:
קראתי עכשיו בספר על יפן כדי לכתוב ליונה מכתב (עוד לא כתבתי כלום, אני חושב שאני אגייס אותך לעזרה). בקריאה נתקלתי בסוגי היצירה הספרותית שלהם, ואני מתאר לי שתעניין אותך אגדת עם יפנית שכתבתי במיוחד לכבודך, עם קצת השראה מאגדה דומה שנמצאת כאן בספר.

אגדת גנג'י
באחד הערבים, כאשר היה גנג'י מהרהר כדרכו בגורלו המוזר אשר קושר ללא הרף, ובתוצאות כה הרות שואה, את מזלו אל זה של יתוש המלמלה, המזמזם באוזנה של הצפרדע, המקרקרת תחת עץ הדובדבן, תפס הוא, כי הציפור הנמלטת היא אשר תפסה את הארבה בסלע. אך מיד ראה שהכל נעלם, ואז לא ידע אם לא הבין כלום, או שכלום לא היה בכלל.
יונה: יפה, נכון?

20.7.1973 כתב אגדת עם – מדוע היתושים עוקצים. "סיפור משפחתי" עמודים 115-115.
אולי אעתיק אותה בפעם אחרת.
את המשל האחרון כאמור תלי כתב ביולי 73', כשלושה חודשים לפני מלחמת יום הכיפורים באוקטובר.

חזרה לעלון "עמיר" עלון מס. 6 (28) ניסן תשכ"ז, עלון חברת הילדים משמר-השרון
כותרת: ומה נפתלי חושב
החטיבה (חטיבת הנוער של התנועה הקיבוצית) מארגנת הרבה פעולות להסברה ולחינוך. פעולות אלו מתחלקות לשני סוגים: א. פעולות שטוב שמקיימים אותן. ב. פעולות שלא טוב שמקיימים אותן.
הפעולה הראשונית שצריך לעשות היא, כמובן, להסביר את עצמנו. החטיבה ערכה פעולות הסברה על בעיות הקליטה של עולים: נסענו ליומיים לקרית גת ולשבוע ימים למושב של מרוקאים, ראינו את צורת חייהם ולמדנו את בעיותיהם. אך מדוע לא חשבו לארגן פעולות הסברה גם על צורת חיינו שלנו; הרי הרבה יותר חשוב שנדע קודם את רעיונות הקיבוץ ובעיותיו. אבל את זה כמעט ולא הסבירו לנו.
החטיבה ערכה גם פעולות הסברה רבות על הדתיים: היו לנו הרבה הרצאות, נערך יום חטיבה מוקדש לנושא "הדת" ובו שמענו עליהם מהבוקר עם הערב. ביקרנו פעמיים בישיבה החקלאית בכפר הרוא"ה ולמדנו על ערכיהם והשקפותיהם של הדתיים ביסודיות יתר על המידה. אך מדוע לא חשבו להקדיש פעולות הסברה גם לערכיה של הקבוצה, הגורמים להקמתה וכו'? האם זה פחות חשוב? האם נוכל לחיות למען אידיאלים שאיננו יודעים מה הם?
לא נערך אף יום חטיבה אחד המוקדש לחטיבה עצמה ולא היו פעולות בנושאים הקרובים לנו (כשכבר היו בכלל). דודי חזר מחוג רעיוני וסיפר שלמד דברים רבים עד כדי כך, שהחוג היה דחוס מכדי שיוכל ללמוד את הכל, על החברה שלנו.
וכל אלו שלא היו בחוג, כיצד ידעו את כל זה? הרי יתכן שזהו הגורם העיקרי לעזיבות במשקים, שהחבר'ה לא יודעים מה טעם לחיים בקבוצה, איננו יודעים למה, למי ולמה אנו עמלים.

יונה, 19.3.2016
אנחנו רואים במשלים ובמאמר הקצר שני פנים של תלי החושב והכותב: החלק ההומוריסטי, האירוניה הדקה, ההתחברות לנושאי הטבע, והנמשלים על החברה האנושית שאינם מפורשים, אך המשלים יוצרים מוקד להערכה. האם התכוון למישהו או מי שהם מסוימים? לחברה בכללה?

המאמר הקצר בהיותו בתיכון מראה אדם ששוקל את הדרך, מתוודע לצורות חיים של חברות אחרות, תוהה על הביסוס הרעיוני של החיים בקבוצה ומצר על כך שבני כיתתו אינם מקבלים הדרכה והכוונה בנושא.
אני תוהה מה היה עושה לו היה בחיים, המשפחה שהיה מקים, איני יכולה לדמיין איך היה נראה היום. כואב.

אני מצרפת תמונות.
אחרונה ציירתי בצבעי שמן מקבץ של תמונות מימי ילדותנו. התמונות מראות: 1. למעלה במרכז את תלי, אשי ואותי שלושתנו יחד;
2. למטה מימין את אבינו דוב, תלי שרק מתחיל ללכת ואותי על הדשא ליד בית התינוקות. אותו בניין בן שתי קומות הפך במשך השנים למתפרה, וכשציירתי נזכרתי שבחלון עם התריס אימנו חיה ישב ותפרה, כך שהיא קצת מסתכלת עלינו, אחרי שנים.
3. בתמונה למטה במרכז אחינו הצעיר אשר – אשי – קצין שריון בסדיר בגדוד 79 שנהרג באותו לילה ובאותה גזרה שעות אחדות וקילומטרים ספורים מתלי, ב- 15 לאוקטובר, בניסיון לצליחת תעלת סואץ שלא צלח בקרבת "החווה הסינית".
4. בתמונה משמאל למטה הורינו חיה ודוב לפני בניין חדר האוכל.
5. מימין למעלה – יונה, כותבת שורות אלו, בשהות בארצות הברית.
6. תמונה משמאל למעלה: תלי מרחף מעל צמרת עץ, (אולי מזנק לבריכה), ומרחף מעל כולנו.

כותבת: יונה סידרר, אחות בכורה. 19.3.2016