תאריך פטירה:  04.05.2022  ג' אייר תשפ"ב

תאריך פטירה: 15.08.2024 י"א באב תשפ"ד

נפטר : נובמבר 2022

לקשר עם המשפחה: רח' חלמית 7 ת.ד 2102, רמת ישי ,3009500 , 050-6241429

תאריך פטירה:  12.09.2022  ט"ז באלול תשפ"ב

״איפוא הילד?״ – איפוא בילה הילד חניתאי אליגון את השבת השחורה?

תאריך פטירה:  16.10.2021  י' בחשוון תש"פב

פרופ' יונה אמיתי ז"ל היה רופא גדוד 409.

קרא כאן על פרופ' יונה אמיתי צז"ל  מתוך ויקיפדיה

כתבה שהתפרסמה סישראל היום ביום 20/10/2021  על פרופ' יונה אמיתי ז"ל

תאריך פטירה:  8.7.2013 א' באב התשע"ג

שארים:
אילן – בן
נייד: 054-3454945  דוא"ל:  ilanbm100@gmaul.com

תאריך פטירה: 09.11.2022 ט"ו חשוון תשפ"ג

נפטר: 28/08/2021 כ' אלול תשפ"א

תאריך פטירה:  07.10.2023  כ"ב בתשרי תשפ"ד

נרצח בשמחת תורה 07/10/2023 בקיבוצו בארי.

קיבוץ בארי הודיע: מני גודארד נרצח, גופתו מוחזקת בעזה – לחץ כאן לקריאה

תאריך פטירה: 6.7.1995

שארים:
גלבוע (מקלאוד) אנגלה – אלמנה
רח' הגפן 70, עשרת , 7685800

מייל: aneod44@gmail.com
טל נייד: 052-2445662

על גילוי אומץ לב, ודבקות במשימה הוענק לרוני צל"ש הרמטכ"ל . הקש כאן לרשימת לוחמי החטיבה מקבלי העיטורים.

תאריך פטירה:  28.03.2022  כ"ה אדר ב' ה'תשפ"ב

אל"מ (מיל') יהודה גלר ז"ל

דברים שכתב מנחם בן-שלום נחצ'ה לזכרו של יהודה גלר ז"ל

דברי נחצ'ה שהועברו גם אלי :
היום הלך לעולמו אל"מ בדימוס יהודה גלר. הוא נאסף לבית עולמו בחטף ומת מיתת נשיקה. יהודה היה לי חבר קרוב.
יהודה יליד 1938 עוצב כמו רבים אחרים בנופיה של החברה הקיבוצית החלוצית, ובצלם דמות תרבותה, שעיקרה: "אמור מעט ועשה הרבה". מעט אנשים הכרתי שהיה אצלם פער כל כך קטן בין מה שהם אומרים למה שהם עושים, ובראש וראשונה דוגמה אישית. יהודה היה אינטלקטואל חד הבחנה ואיש אמת.
בראיון שנתן לי בשנת 2003 אמר יהודה: "התקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים הייתה תקופה של אופוריה וגלוריפיקציה של אנשי הצבא, עם זלזול הולך וגובר ביחסי כוחות אמתיים, זלזול בכוח הריאלי של אויבנו, התעלמות מהתעצמות צבאות האויב, כגון גיוס של אליטות לצבא המצרי, הנהגה של קורס קצינים בן שנתיים בצבא המצרי, אימונים בלוחמת לילה וחידושים טכנולוגיים […] הצבא המצרי במלחמת יום כיפור גילה תעוזה, ניהוג טקטי נכון, וגם הבנה מדינית וצבאית שמטרתה הייתה לזעזע את הסטטוס קוו המדיני. על רקע זה נפלה המלחמה עלינו כרעם ביום בהיר. עדיין לא נותחו השלכותיה של ההפתעה הטקטית והאסטרטגית שספגה מדינת ישראל […] לא בתחום הטקטי ולא בתחום הפסיכולוגי ובעיקר לא חשבנו איך מתמודדים עם הפתעה […] אחרי המלחמה נקראתי לוועדה צה"לית תחת האשמה של מספר משפחות שלא באתי לחלץ שבויים וחללים. בוועדה הצה"לית אמרתי דברים גלויים ונוקבים: 'מפקד שלא מסוגל לקבל החלטה מתי צריך לסגת, ומתי אסור לחלץ בכל מחיר את השבויים, איננו מפקד ראוי' כמו במקרה של ג'יבלי […] משפחה אחת התנפלה עלי בצורה בלתי רגילה ואני אמרתי שיש מקרים שחייבים לשמור על הכוח […] זו החלטה קשה מאוד שכל מפקד חייב לקחת. האמת על כל הדילמות שהיא מציבה נמצאת מעל לכל. לא תרבות פופוליסטית ולא מורא. ייסורי תופת בקבלת החלטה לאור שיקולים צבאיים ומוסריים קשים מנשוא. כך היה גם ביציאה להתקפה על מיסורי ב 21.10.73 אחר הצהריים, כשלנגד עיניו עמדה הדילמה למלא את הפקודה בכל מחיר או לסרב לבצע. יהודה החליט לבצע למרות שסבר שבתנאים הקיימים לאור התוכנית המבצעית שהוצגה סיכויי ההצלחה אפסיים. עד סוף ימיו התייסר יהודה על הקרב על האנשים שאבדו או נפלו בשבי. אבל חרף ייסורי התופת ולאור מצפונו פעל נכון, והיה חייב לקבל את ההחלטה כפי שקיבל.

דמותו של יהודה מצטיירת כסמל לתרבות שהייתה וכבר איננה קיימת, כפי שהיא משתקפת בהתגנבות יחידים של קנז, בדבריו הספק נלעגים של אלון גיבור הספר: " מי שחי חיים של רגע, חי חיים עלובים. מי שלא יודע לתת את המקסימום, לא יודע מה הערך האמיתי של החיים. מי שחושב רק על עצמו באופן פרטי, ולא בתור חלק ממשהו יותר גדול – עם, נוף, טבע, היסטוריה רעיון וכל זה – הוא עני. עוברים עליו חיים ריקים בלי משמעות […] אז לפעמים חברות שלמות, עמים שלמים […] איבדו את העניין בעצמם, בעבר שלהם, בעתיד שלהם. בהכרה שיש משהו שהוא כדאי בשבילם. שיש דבר שכדאי שעם יתקיים בשבילו, ושאדם יחיה בשבילו […] ולכן גם משהו שכדאי למות בשבילו […] ואם אין דבר ששווה לחיות בשבילו אז מה שווים החיים".

ביוני האחרון נסעתי לגבעת חיים לפגוש את יהודה פגישה שהיו בה יותר שתיקות מדיבורים. הלכתי ברגל מכפר הרואה לגבעת חיים. יהודה העדיף שנשב רחוק, אסף אותי בדרך, ונסענו למשמר השרון.
מבין השיטין חשתי את הזיקוק האסתטי, כמו גביש כתכלת שמי סוף יוני לטוהר, בשדות הקצורים של עמק חפר. יש איכות מיוחדת לאור הצהריים של סוף יוני שיורד בזניט על הארץ הצמאה, הסחופה, העייפה העורגת כאיל על פלגי מים. הלכתי בצידי הדרכים ברגל. את הפרדסים החליפו פה ושם מטעי האבוקדו. ובמקומות שעקרו ולא נטעו, נחשפה האינפרה סטרוקטורה המנדטורית, בתי האריזה הקטנים ואפילו הבייקות הערביות באחוריים של הפסאדות. "התרבות החקלאית כבר איננה" אמר יהודה גלר. רוח מערבית קלה נשבה והניעה את ראשי הברושים. ברפתות של כפר הרואה לא נראה אדם.
מעט אנשים מתייסרים כמו יהודה באמירת האמת עד סופה. ייסורי האמת הלא חלקלקה הם צלם דמות תבניתה של אותה תרבות נעלמת בפסיפסי הנוף של עמק חפר. הם התמצית הגבישית של אותה התרבות, ובעיקר, מעוצבי אותה נופיות של תצריפי קרקע צמאים. באופן מוזר לא היה לי חם. בשלפים עוד עמדו פה ושם בלות של קש, את החצירים כבר אספו.
אין יום שאינני חושב על חיבוטי נפשם של אנשים כמו יהודה על מבחני אמונותיהם. היה קשה להתעצב [מלשון עיצוב], בחצי הראשון של המאה העשרים הקצרה, בעידן האלימות. גם עכשיו נראה כי חשרת עבים העיבה על אופקי החברה הישראלית. ליהודה היו ספקות גדולים באשר לכיוון נסיעתה של החברה הישראלית, למידותיה המוסריות, ליושרתה. יהודה חשב שספק אם תחיה החברה הישראלית? אם תהיה ראויה? ספק אם מפקדים, ובעיקר מנהלים היום, חושבים בכיוון זה.

באופן אישי אמר לי יהודה, שחיי נאוה אשתו [במצבה העכשווי], אינם כדאיים. לשון אחר – מיותרים. ועוד אמר לי, שלו היה במצבה, היה חושב כך בדיוק גם על עצמו, אבל אין בידו לעשות דבר. עד ליומו האחרון היה יהודה משכים כל יום לעבודה בחמש. בלילה היה קורא ספרות ודברי הגות. הוא הגדיר את דורו כדור האינרצילי. כלומר דור שכפה על עצמו את צו הכלל תוך וויתור על המתח הדיאלקטי היוצר בחיי היחיד. יהודה אמר שדור כזה אינו מתקיים אלא באופן חד פעמי. זה דור שהעריץ את דורות החלוצים בעלי החזון, נשא את עיניו לפלמחניקים שהשתתפו בתקומה, ובעת ובעונה אחת סבור היה שלמעשה אנשי החזון לוקים בהגשמת המעשה ולכן בא הדור האנירציאלי [המצאה של יהודה לגמרי], כדי לממש את החזון וכפה על עצמו את צו הכלל ושיעבד בכוח את צעקתו של היחיד ויצירתו.
אלישע פורת בן עין החורש הסמוכה לגבעת חיים הגדיר זאת כך: "למשק לנשק ולחשק" [המאפיין השלישי של הקיבוצניק על פי אלישע פורת לא התקיים אצל יהודה]. יהודה היה תמצית מזוקקת של אמת, וקשה לחיות עם אמת צרופה, "ביחוד בצבא" אמר יהודה. השילוב של אינטלקטואל ואיש אמת לא טוב לקידום בכלל, ובצבא בפרט. ליהודה היו מחלוקות עמוקות על תורת ההפעלה של הסיור בשריון. הוא התנגד לגדס"רים, כי אמר שהטנקים יהיו חזות הכול, והאיסוף, והניווט, ומערכות הסיוע בקרב המשולב לא יבואו לידי ביטוי. יהודה רב ריב חריף עם ברן על תורת הפעלת הסיור וכך גם עם אנשים אחרים בצבא, כי היה איש אמת ואינטלקטואל בעל יכולת, אבל בעיקר אדם אציל, ואמיץ באופן נדיר. חסרים בחברה הישראלית מספר גלרים, ושלמים, ואחרים כמותם שהיו ואינם. חסרים אנשים שהקריירה אינה בראש מעינם, והאמת ראשונה לכל. חסרה התרבות שהערבות ההדדית בראש מעייניה, שאיננה מנצלת, ואיננה מנוצלת. הנוף ריק ממנה, ואנחנו כבר מתגעגעים ליהודה גלר.
יהיה זכרו ברוך.

29/03/2022

תאריך פטירה: 16.03.2023 כ"ג אדר תשפ"ג

תאריך פטירה:  7.5.2021 כ"ה באייר התשפ"א

אהוד גרוס תודה
יורם דורי מודה למפקדו אהוד גרוס שהלך לעולמו

משהגעתי לימ"ח במלחמת יום הכיפורים קרא לי אהוד, שמונה למפקד הפלוגה במקום המפקד הקבוע ששהה בחו"ל, וביקשני לשמש כתותחן בטנק שבפיקודו לחבריי אמרתי שמהיכרותי עם אהוד מהשרות הסדיר סיכויי להישאר בחיים עלו בעשרות אחוזים…

לכתבה המלאה ב News1 מחלקה ראשונה הקליקו כאן

ההצדעה של פיקודיו לפלוגת אהבה [צילום: בתיה דורי]

דברי הספד לאהוד מאחיו עילם גרוס 08.05.2021

הכי אחי, אחי
הבוקר, אח שלי הגיבור והאהוב שחרר את נשמתו לשמיים, למאגר האהבה האינסופי, אחרי שבוע של יסורים קשים מלווים בחוויות חוץ ארציות תוך כדי מיצוי המוות בפרידה מזככת ממשפחתו האוהבת.
השושלת שלנו החלה לפני כמעט מאה שנה.
אבא, יהושע גרוס, נולד בליטא לפני 99 שנה, עלה ארצה בגיל שלוש. בגמנסיה העברית קראו לו חבריו מתי על שום שהיה גאון במתמטיקה. הוא התגייס לאצ״ל תוך שהכיר את אמא שלי שרה לבית הרשקוביץ משערי חסד בירושלים. באצ״ל נפצע בבית הספר לשוטרים בתחילת מלחמת העצמאות, פציעה שהביאה למותו 20 שנה אחרי כן, בהיותו בן 46 בלבד.
אבא הותיר את אמא שגידלה לבדה ובגבורה רבה שלושה בנים. אהוד, גילי ואני, עילם. רק כשאמא נכנעה, והיא בת 85, לנזקי סיגריות האסקוט שחנקו את ריאותיה, למרות שהפסיקה לעשן כבר 40 שנה קודם, למדנו להעריך ולהעריץ את רום רוחה. אמא נפחה את נשמתה כשאחייני מתי, בנו הבכור של אהוד, ואני, אוחזים בידיה והולכים איתה אל מותה, בשיבא לפני כ 12 שנה.
מי שטיפל באמא במסירות יתר, היה האח שלי גלעד – גילי שהיה בעצמו גאון ואנציקלופדיה מהלכת, חוץ מזה שהיה גם חתיך הורס. אמא, כנראה, היתה צריכה עזרה גם למעלה, ועברו רק כשנתיים ממותה וכבר קראה לגילי לבוא ולטפל בה. שנה נלחם גילי בסרטן הלבלב שאחז בו ושלח גייס חמישי לכבד, גייס שהכריע אותו. בשיבא נתנו לו מורפיום שלקח אותו לשמיים, והוא בן 60 וכמה ימים בלבד. זה היה לפני כתשע וחצי שנים.
נותרנו אהוד ואני.
במצעד הגאווה בתל אביב ב14 למאי 2019, בעודי מטייל עם חברים טובים, לפני כשנתיים, אהוד התקשר ובישר לי שגילו גם אצלו גידול בלבלב. לא שוכח את היום הזה. גילי היה נשא של גן ברקא, אבל אהוד לא!
כשגילי נפטר אמר לי הרופא משפחה שעוד לא פגש שני אחים עם סרטן לבלב,ֳכאילו להרגיע אותי והנה זה בא לאהוד. נפלאות הסטטיסטיקה…
שנתיים נלחם אחי הגדול והאהוב, בגבורה רבה, בסרטן הזה שאחז בו. התראינו כמעט מדי יום. שנתיים.
עדיין יש בארון היינות שלי טומאסי אמרונה שקניתי כדי לחגוג את הצלחת הניתוח שאהוד היה אמור לעבור להסרת הגידול לפני יותר משנה וחצי. פחות מחצי שעה מתחילת הניתוח נקראה המשפחה ובישרו לנו שהגידול כבר שלח גרורות, הסוסים עזבו את האורווה, ואין מה לנתח. הוסיף הרופא ואמר לכמה מאיתנו שמדובר בעוד חודש חודשיים. כאמור זה היה לפני שנה וחצי.
כשאהוד קיבל את הבשורה אמר ״ידעתי״.
ואז החלה המלחמה ההרואית שלו במחלה הארורה בניצוחה של ד״ר טליה גולן משיבא בה נתן אמון עיוור ומלא.
אהוד למוד מלחמות. עבר בשלום את מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור. ביום כיפור פלוגת אהבה בפיקודו של אהוד כללה ארבעה טנקים בלבד. אהוד הוביל אותה למארב שהצליח לבלום חטיבה מצרית שלמה. "אהוד גרוס מגיבורי מלחמת יום הכיפורים לא זכה לצל"ש לו היה ראוי", סיכם אילן כפיר, שחיבר ספר על חטיבה 600.
לאחר המלחמה נשאר אהוד בצבא, מונה לסמג"ד 407, מג"ד 198 מח"ט קרייתי ולאחר מכן היה נספח צה"ל בתאילנד, בורמה, נפאל והפיליפינים. ב-1988 מונה לקצין חינוך ראשי, פסגת חלומותיו דאז.
לאחר שחרורו המשיך בעשייה. היה מנכ"ל תיאטרון ירושלים, מנהל אקדמיית קספארוב הבינלאומית לשחמט בת"א (אהוד אמן בשחמט ועוד בהיותו בן 17 היה אלוף רמת גן בשחמט), מנהל התזמורת הסימפונית ראשל"צ, יו"ר דירקטוריון ערוץ 10….
אבל את המלחמה האחרונה אהודי לא שרד.
המחלה הארורה הכריעה אותו לבסוף.
הגידול בלבלב דוכא, אבל לגרורות ששלח בחלל הבטן לא יכל לבסוף.
אהוד נלחם במחלה בגבורה וכל זאת תוך כדי קורונה שמנעה ממנו לראות את נכדיו האהובים כמעט שנה.
הכל הוא היה מוכן לעבור ולסבול כדי לזכות בעוד יום של חיים. מה לא ניסה. דיאטה אנטי חומצית שמנעה ממנו לספק ולו קמצוץ ממאווייו הקולינריים. כל כך רצה חומוס ובמשמעת ברזל לא נגע בו. לקח שמן ריק סימפסון שהפיל אותו לתרדמות אין ספור. הכל ניסה ובאהבה. הכימותרפיה הפסיקה לעבוד אחרי שסייעה בידו לשרוד כמעט שנתיים.
שבוע אחרי שחזר מואר מסדנא של שטיפות אנרגתיות הכאבים בבטן הפכו לבלתי נסבלים.
נסענו לשיבא והפעם הנסיעה היתה חד סטרית.
יותר משבוע שרד אחי היפה, הגיבור, האינטלקטואל המוכשר ולבסוף ויתר לנוסע השמיני שהשתולל בבטנו.
וגם בשבוע האחרון בבית החולים העניק שיעור לכל המשפחה.
כל האחיות והרופאים התאהבו באיש הזה שאיפה שהוא עובר הוא גם נוגע ומשאיר משהו מעצמו (לדבריהם).
מיום ליום ראינו את גופו הנחלש, את הכאבים הגוברים אבל יחד עם זאת אהוד לא פסק מלדבר , מלסגור את כל הפינות האפשרויות. עברנו איתו חוויות על גבול הרוחני. אם חשבתי שאין חיים אחרי המוות אני כבר ממש לא בטוח. אני אפילו השתכנעתי שהוא יפגוש את אחי גילי וביקשתי שיחדיו לא ימהרו לקרוא לי. הוא הבטיח שידאג שאהיה פה עוד הרבה שנים כי זה האינטרס שלו… שמענו אותו מטייל בשמיים ומדבר עם מלאכים. היה לו שיעור לכל אחד מאיתנו. החדר שקיבל בבית החולים האיר מרוב אהבה ואנרגיה, גם שכל האורות בו כבו והתריסים היו מוגפים, החדר היה מואר. גופו נחלש והתדרדר אבל הנשמה מאנה לצאת משם. גם כשאיבד לחלוטין יכולת תפקוד, הנשמה התעקשה להשאר. גם כשעטפנו, ליטפנו ואחזנו בו עם עשר ידיים על מנת להרים את גופו הדואב לאוויר בכדי להקל על מכאוביו, וקראנו לו להרפות ולתת לנשמה לעלות השמימה, היה לרגע נדמה שהוא שחרר כשהאישונים והקרניות התגלגלו לתוך ארובות העיניים ולובן העיניים בצבץ בגפו… ושוב אחרי דקותיים חזר להיות עימנו.
לבסוף אמר בקול חלוש ״זהו, לא אוכל יותר לעזור לכם פה, רק מלמעלה״, סימן באגודל שהוא מוותר והחלו לתת לו חומר הרדמה. וגם אז מלמל שהוא מבקש עוד רגע לראות אותנו. עמדנו מסביב למיטתו והוא אמר שאנחנו כמו מלאכים. נישקנו אותו אינסוף נשיקות. השמענו את הקונצ’רטו לקלרניט של מוצרט בנגינתו של בני גודמן, בצוע שהוא כל כך אהב עוד מבית אבא, והוא מלמל ״תקשיבו איזו נגינה שמיימית״. לבסוף שרנו כלנו את ״מי האיש חפץ חיים״. השיר שאהוד שר על הקבר של אחי גילי בהלוויה ומאז מדי שנה גם באזכרה. גם בכאב הגדול וכשהוא חצי רדום אמר: ״עילם מה אתה ממהר, יותר לאט..״ ואז שרנו את השיר כמו היה מיזמור חסידי, ְכמו היה מנטרה, עשרות פעמים, בעוד הוא הולך ושוקע לתוך שינה עמוקה.
הבוקר, ה7 למאי ראינו אותו נושם את נשימתו האחרונה. חיכינו וחיכינו וחיכינו ולא יסף. השעון על היד שלי הראה 10:14. קראתי לצוות שעשה אקג וקבע את מותו. הסתכלתי על השעון לראות את שעת קביעת המוות והשעון השחיר, נדם. כמה סמלי.
מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב.
היה שלום אח אהוב ויקר. הכי אחי.
ננצור אותך בליבינו ותלך עימנו לעד.
נרים כוסית של טומאסי אמרונה לעלוי נשמתך, בטוח לגן עדן… ותהיה מליץ יושר בעבורינו.

תת אלוף אהוד גרוס ז"ל

אהוד ז"ל ואחיו עילם גרוס

מילות פרידה מאהוד ז"ל  מאלי מינקוביץ 08.05.2021

קראתי דבריו המרגשים של עילם על אהוד חברינו. ראיתי לנכון להוסיף מעט משלי, בבחינת לא כל המוסיף גורע. מעט- אשר יש בהם להאיר את אופייה של הזיקה והידידות שנוצרה ביננו. לכשעצמתי את עייני לרגע, במחשבה על אהוד חברי, חלפו בהבזק חיים שלמים וארוכים אשר עברו עלינו בחטף. הכרתי את אהוד בגיל ילדות, במסגרת חוג השחמט ברמת גן. אני כרבים דשדשנו בין הבינוניים. אהוד עלה ופרח וכשרונו בשדה השחמט נתגלה כמעט ומייד. שדה זה, אשר בו חשיבה מעמיקה, זיכרון ייחודי, ניתוח אסטרטגי של מהלכים צפויים, בא אצל אהוד לביטוי בהישגים תחרותיים, במסגרת המועדון ומחוצה לו, עד להכרזתו כאלוף צה"ל בשחמט. לא בכדי לימים בחר בו קספרוב לעמוד בראש האקדמיה אותה ייסד. בבחרותינו למדנו יחד בתיכון ,ככל הנראה אצל הטוב שבפדגוגיים הישראליים – דוקטור סימון, אשר יחד עם אינטלקטואליים יהודים גרמנים עלה ארצה בטרם עליית היטלר לשלטון. ימי הגימנסיה מחזקים חברויות. יש הנותרות כאלה לכל החיים. כך היה עם אהוד. יכול שחיזוק הקשר תולדה מרוחם של הורינו. אביו המנוח של אהוד לחם באצ"ל והורי המנוחים הקדישו שנותיהם לתנועה הרוויזיוניסטית בעיר ריגה ובערבות סיביר. הורינו נשבו לתורת התחייה הלאומית שאינה שואבת כוחה מבורא עולם, אך גם לא מתנערת ממנו. זאת תורה אשר שמה במרכז החשיבה והמעשה היהודי את נס המרד, את ההבנה כי קוממיות תבוא ממעשה ומהקרבה, תוך הבנה כי אין לכבוש את ההר אם אין קבר במורד. תורה זו, אשר שרידיה נשארו לאחר המפץ הגדול של ימי השואה באירופה, שהעלה לשמיים מיליוני יהודים ממרכז אירופה שנשבעו לה והותירו בארץ מעט מאמינים נחושים. יתכן, שמחשבה זו מבית אבא גם היא זו שקרבה ביננו, שהרי יש לזכור שבשנות החמישים והששים הראשונות לא רבים היו אלו אשר הניפו את הדגל הכחול לבן. רבים יותר הרימו את הדגל האדום. עם סיום לימודי הגימנסיה, בהם כדרכו הצטיין, התגייס אהוד לצבא וכעבור חודשים מספר מצא עצמו לוחם מן המניין בחיל השריון המהולל, אשר רבים וטובים ביקשו להצטרף לבין שורותיו. כאן נתגלה אהוד כמנהיג כריזמטי, אינטליגנטי, שקט וקר רוח. כל התכונות המאפיינות חשיבה צבאית אסטרטגית היו מנת חלקו של אהוד.
עילם ציין את הקרב ההרואי של פלוגתו המצומצמת של אהוד כנגד חטיבת שריון מצרית אותה בלם. כמפקדו המהולל מוסה פלד, גם הוא לא זכה תמיד לתגמול ולהוקרה הראויים. לא רק מנהיגות, חשיבה אסטרטגית, אומץ לב ונחישות הרוח אפיינו את אהוד הלוחם. הצניעות, כן זו התכונה אשר יאה לרבים, אך מעטים מתהדרים בה. מי לנו לוחם צנוע מאהוד גרוס המסיים את שירותו הצבאי כלוחם שדה, מח"ט בשריון. מייד לאחר סיומו של שירות זה נקרא אהוד למשימה צבאית דיפלומטית באסיה המרכזית, וכדרכו רב מעשהו. כאן באים לידי ביטוי השכלתו הרחבה, עומק המחשבה, ידיעת השפות, חוש ההומור ויכולתו להתחבר כאיש רעים להתרועע. לא כאן מסתיימת דרכו, אהוד נקרא לאחר שירות זה לעמוד בראש חיל החינוך כתת אלוף, בעברו לוחם ודיפלומט, מי ישווה ומי ידמה לו. ולכשסיים את מסכת חייו הצבאיים, נקרא לדגל ניהול שדה האומנות והתרבות. שהרי, מתי נקרה על ידינו מנהיג, אשר ידענותו בספרות, בהיסטוריה, באומנות, בתיאטרון, במוסיקה ובכל נושא המרחיב דעתו של אדם יהיה כשיעור קומתו של אהוד הלוחם. ולא פחות חשוב מכל אלו ומעבר להם, ביני לבין אהוד ועלמה היקרה נקשרו קשרי אהבה מיוחדים, בשכנות מגורים רבת שנים בכוכב יאיר. ובהתמזל מזלנו שעידן נישא לנועה אהובתינו, הממשיכים יחד עם יתר ילדי עלמה ואהוד ובניהם ובנותיהם את שרשרת השבט. נכון ציין עילם- תחילתה של דרך לפני 99 שנים, המשכה יהיה רב שנים.

איזי מן כותב על השיר שהלחין אהוד ז"ל 08.05.2021

בצער ובכאב על פטירתו של אהוד, מצאתי את השיר שכתבנו יחד לפני שלושים ואחת שנים לפרידה המרגשת של אכ"א מאלוף מתן וילנאי, aהמשיך מאגף כוח האדם לפיקוד הדרום. השיר נקרא: מלח הארץ, וכשאני מקשיב ללחנו של אהוד ולמילים שלי (שנכתבו במיוחד לכבוד מתן), נדמה לי כל כך שהשיר נכתב על אהוד, ובוודאי הוא היום מצבה לזכרו. הנה השיר – אחד משניים שכתבנו (השני נכתב על בית שאן, שאירחה בשנת 1990 עצרת של חיל החינוך).
יהי זכרו ברוך!
מלח הארץ  לשמיעת השיר הקישו כאן
מילים: איזי מן לחן: אהוד גרוס

הַבֵּט אֶל פְּנֵי הָאָרֶץ
שֶׁל שֶׁמֶשׁ צְהֻבָּה
בְּיֶזַע, טוֹרֵחַ וְעָמֵל
אָדָם זוֹרֵעַ בָּהּ.
מִתּוֹךְ עוֹרְקֵי בַּזֶּלֶת
מַנְבִּיט בָּהּ שְׂדֵה קָמָה
וְעֵץ מַבְשִׁיל פֵּרוֹת אָדָם
מִלֵּב הָאֲדָמָה.
וּכְשֶׁקָּשִׁים יָמֶיהָ
הֲרֵי הוּא לָהּ מַתָּן:
הוּא עוֹד מַמְשִׁיךְ לִזְרֹעַ
לֹא יָנוּם וְלֹא יִישַׁן.
בֵּין חֹרֶף לְבֵין סְתַו
הָאִישׁ כַּאֲבוֹתָיו
הַמֶּלַח שֶׁל הָאָרֶץ
הַמֶּלַח וְהַדְּבַשׁ.
כְּמוֹ עֵץ בִּשְׁלוּחוֹתָיו
הָאִישׁ כַּאֲבוֹתָיו
הַמֶּלַח שֶׁל הָאָרֶץ
הַמֶּלַח וְהַדְּבַשׁ.
רָאִיתָ בְּעֵינֶיךָ
הָאֲדָמָה טוֹבָה
הִיא מְבַקֶּשֶׁת יַד אָדָם
וְחֹפֶן אַהֲבָה
כְּשֶׁמֶּרְחָבִים קוֹרְאִים לוֹ
הוּא מְמַהֵר לְשָׁם
גַּם אִם הַדֶּרֶךְ אֲרֻכָּה,
הַדֶּרֶךְ עוֹד קָשָׁה
וְהוּא הוֹלֵךְ אֵלֶיהָ
שָׁנָה אַחַר שָׁנָה
כְּדֵי לְהָשִׁיב יָמִים טוֹבִים
לְצֵל הַתְּאֵנָה.
בֵּין חֹרֶף לְבֵין סְתָו…
הַקְשֵׁב לְשִׁיר הָעֵמֶק
הַבֵּט בַּלְּבֵנָה
כִּי הָאָדָם הַזֶּה כְּמוֹ גַּן
פּוֹרֵחַ כָּל עוֹנָה.
הָאֲדָמָה הִיא סֶלַע
הוּא –יֶלֶד מִתְחַשֵּׁל
וּכְמוֹ הַיַּעַר הוּא מַשְׁרִישׁ
בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
הוּא נֶאֱחַז בָּהּ סֶלַע
וְנָח בָּהּ עַל חֲלוֹם
אֲבָל עֵינָיו פְּקוּחוֹת סָבִיב
עַד שֶׁיָּבוֹא שָׁלוֹם.
בֵּין חֹרֶף לְבֵין סְתָו…

יורם דורי סופד למפקדו אהוד גרוס ז"ל  7.05.2021

חברי ומפקדי, החכם והנועז, אהוד גרוס נכנע היום בקרב על חייו.
את אהוד הכרתי לראשונה כשמונה לסגן מפקד מדור תותחנות טנקים בבית ספר לשריון בג'וליס בשנת 1969 ( כמדומני). נוצר בינינו קליק די מהיר ( אני מדריך והוא סגן המפקד ( של קהלני). מיד התוודעתי לחוכמתו, למנהיגותו ולאנושיותו. אהוד היה טנקיסט מזן מיוחד מוסיקולוג ושחמטאי ( אלוף צה"ל) . במלחמת יום הכיפורים מצאתי עצמי לבקשתו כתותחן הטנק שלו כמפקד פלוגה א שנקראה בקשר אהבה. אין שם מוצלח יותר לפלוגה שאהוד מפקדה. במהלך שירותו הצבאי אמרו עליו , לא פעם, "שבאופיו אינו מתאים לצבא".
במלחמה הוכיח כי אין מתאים ממנו לפקד ולהוביל.אומץ ליבו , כישרונו כשחמטאי ורגישותו לחיי אדם הביאה את פלוגת "אהבה" בפיקודו להצלחות גדולות בשדה הקרב עם מינימום אבדות.
ראיתיו בשנתיים האחרונות מאז לקה בסרטן שופע אופטימיות שאותה ניסה, בהצלחה להעביר אלי משהתמודדתי עם אירוע מוחי.
היום נכנע החבר, המפקד, ה"מנטש" בקרב על חייו.
אהוד,
בהצדעה ובהערכה
דורי התותחן של טנק ג בפלוגת אהבה בגדוד 407 בחטיבה 600

אהוד גרוס ויורם דורי

אהוד גרוס השריונר

מיכאל מס סופד לאהוד גרוס ז"ל  7.05.2021

מ"פ "אהבה" עצם את עיניו.
מפקד נערץ, חבר יקר, אינטלקטואל צרוף, לא יכל לה למחלה ההיא.
תת אלוף אהוד גרוס כליל המעלות והיופי, היופי הפנימי והיופי החיצוני, עזב אותנו לבלי שוב. הפסנתרן לא ינגן יותר, השחמטאי לא יביס יותר את מתחריו.
תודה לך על הכתף החמה שנתת לכול אחד ואף לי…
לך לשלום קצין וג'נטלמן, דמות מופת, תחסר לנו מאד.
בצילום: המגח של אהוד שניפגע בקרבות במלחמת יום הכיפורים:
מתוך ויקיפדיה:
"במבצע "אבירי-לב" סופחה הפלוגה לחטיבה 14 ובמסגרת קרב ההבקעה הלילי לכיבוש ראש-הגשר, טיהרה הפלוגה את ציר "עכביש" למעבר הכוחות הצולחים. בהמשך אותו לילה, פרץ בראש פלוגתו אל צומת "טירטור-לכסיקון", בואכה ה"חווה הסינית", שם נפגע הטנק של גרוס וסגן יוסי כהן שהיה איש צוות חמישי בטנק, נהרג במקום. גרוס נחלץ מהטנק בטרם זה התפוצץ, ויחד עם צוותו, הוביל קרוב ל-30 לוחמי שריון וצנחנים, חלקם פצועים, אל התאג"ד ב"לקקן".

אהוד גרוס ז"ל

הטנק הפגוע

תאירך פטירה: 27.11.2022 ג' כסלו תשפ"ג

תאריך פטירה: 29.05.2023 ט סיוון תשפ"ג

תאריך פטירה:  יום רביעי 3.11.21, כ"ח חשוון התשפ"ב.

תאריך פטירה: 26.10.2016

פרופ' אילן המל ז"ל

תאריך פטירה: 25.11.2019

תאריך פטירה: 10.11.2017
שארים:
רות זלוטניק – אלמנה
טל' נייד 054-226-6721 בית  5352289 – 03

יעקב יענק'לה זלוטניק פלוגה ל' גדוד 410 הלך לעולמו, נקבר בנתניה, 10/11/2017.

חברים כותבים:
אוי. אין לי מילים כמה שזה עצוב. אני גם מכיר את בני דודיו באשקלון. נורא. תעצרו את זה אם אתם יכולים.

מצאתי. עדיין לא מעכל את החדשה הנוראה. פניו ילכו אתי לנצח.

יעקב זלוטניק ז"ל

עופר עידן 10/11/2017

עצוב,עצוב.הכרתי אותו אישית ועזר לי לא מעט בתחום המקצועי שלו. יהי זכרו ברוך.
ישי מיכאלי 10/11/2017

יעקב שירת במלחמה ואחריה בגדוד 409, היה אדם חביב ונבון.
יהי זכרו ברוך.
יוני נוקד 11/11/2017

זלוטניק כפי שכינינו אותו לאחר מלחמת יום הכיפורים הגיע לגדוד 410 ושירת כמט"ק בפלוגה ל' עד פירוק החטיבה. היה אדם שמח טוב לב ומט"ק מקצוען שכולנו אהבנו.
אהרן נרקיס 11/11/2017

יענקל'ה או כפי שכיניתי אותו זודיאק שירתתי איתו בגדוד 7050 פלוגה ל' אדם משכמו ומעלה הייתה לי הזכות להכיר אדם , מפקד, צנוע, אמיתי, כנה שמדבר עם כולם בגובה העיניים. אזכור אותך לעד ידידי.תהיה נשמתך בגן עדן. יהי זכרך ברוך.
שמעון פינטו 11/11/2017

תמונה של זלוטניק ושלי בתום מלחמת יום הכיפורים. יהי זכרו נצור עימנו לעד. איש יקר.

זלוטניק ז"ל וקוסטי במלחמת יום הכיפורים (באדיבות ג'קי קוסטי)

ג'קי קוסטי 11/11/2017

תאריך פטירה:  9.1.2023 י"ח שבט תשפ"ג

תאריך פטירה:  3.7.2023 י"ד בתמוז תשפ"ג

תאריך פטירה – 05/05/2022  ד' אייר התשפ"ב

חיים כץ (התמונה מתוך ויקיפדיה)

על חיים כץ מתוך ויקיפדיה לחצו כאן

פגישת חברים עם חיים כץ שבועיים לפני מותו (העביר ישראל קורט)

ליד טנק מ"פ (העביר אייבי רותם)

הלם של ממש לפני כחודשיים נפגשנו בביתו וסיכמנו להפגש תדיר מזמן לזמן.
חיים הצטיין בשקט האישי בשיקול דעת ובאומץ.
אבד לכולנו חבר ועמוד תווך.
יהי זכרו ברוך וחקוק בלב כולנו.

עוזי בן יצחק 05/05/2022

תאריך פטירה: 12.1.2006  י"ב טבת התשס"ו

שארים:
ציפי לובין – אלמנה
טל נייד:  054-4888914 מייל: zippilubin@gmail.com

תאריך פטירה: 20/10/2020

תאריך פטירה:  24.12.2023 י"ב טבת תשפ"ד

רון לוי ז"ל (הועבר ע"י איבי רותם)

תאריך פטירה: 08.01.20 – י״א בטבת תש״פ

כתבו עליו:

עמי ליברמן – פנסיונר איכפתי  הקליקו לכתבה

תאריך פטירה:  28.01.2022  כ"ז שבט תשפ"ב

כריכת ספר השירים פרי עטו של אהרון לם פיטו ז"ל (הוצא לאחר מותו)

ספר שירים מרגש שכתב אהרון לם בספרדית. 9 שירי אהבה ותקווה שחיבר בשלהי שנות ה 60 והוצא לאחר מותו.
ניתן לרכוש הספר באמאזון . לחץ כאן לעמוד המכירה של הספר באמאזון.

תאריך פטירה: 14.1.2014

תשעה עשר בינואר 2014

אמרתי:
הנכדים אולי באים לַמָעוֹן בשבת.
עניתָּ:
מה את מנסה לתחמן.
קבענו שתבוא רק אתה למחרת,
בדיוק בתאריך יום ההולדת,
19.1.2014 .
קבענו שעה, הכתבתי רשימה,
שיחקת הכל כמו עוד ביקור.
וב-19.1.2014 ,
בשעה שקבענו,
תיעצר המונית וכולנו נהיה שם,
רק אתה לא תגיע
לעולם.
מתוך ספרה השני של אורית. זכיתי לקבל ממנה את שני ספריה הראשונים. עם אמנון נפגשתי מספר פעמים בשנותיו האחרונות, בבית קפה בגני תקווה. לאחר המלחמה הייתי נהג הטנק שלו וכשהתמנה למח"ט הצטרפתי לצוות המח"ט על פי בקשתו. באופן טבעי היה לנו קשר קרוב יותר מאשר לחיילים אחרים. כאשר אורית השיקה את ספרה הראשון [ראו צילום הכריכה] אמנון הציג את עצמו כאבא של המשוררת. "תמיד מציגים אותה בתור "הבת של המג"ד", הוא צחק. הפעם הדברים הפוכים. הוא מאוד התגאה בכישוריה. חברים מהגדוד מוזמנים לבקר אצל אורית. היא מאוד תשמח לכל חבר של אבא שיגיע. פרטים אצלי. שבת שלום!

עופר עידן  19/01/2019

אחרי המלחמה אמנון מרטון שמר איתי על קשר, ביקר אותי ואני בקרתי אותו ומשפחתו בקיבוץ. הוא היה גאה מאוד באורית והרבה לספר לי על הטיפולים והשיטה החדשה מארצות הברית, שהרגיש שתרמה רבות להתקדמותה של אורית. קראתי את המאמר והתרגשתי לשמוע על הישגיה של אשה מיוחדת זו. אמנון היה כל כך גאה לשמוע על כל העשיה שלה!

צפי סיימונס יוני 2019

ניתן ליצור קשר עם בנו אמיר סופר 052-6211898

תאריך פטירה: 8/12/2022  י"ד כסלו תשפ"ג

תאריך פטירה:  14.8.2001

פליקס, פדוי שבי ממצרים, (נפל בשבי המצרי בקרב על "מיסורי" בחווה הסינית ב-21.10.73), בוגר הטכניון, החל את עבודתו ברפאל בשנת 1977 כעובד מחקר בחטיבת מערכות חימוש. הוא היה עובד מצטיין וגילה מקצועיות רבה, שבאה לידי ביטוי בפרויקטים בהם לקח חלק. פליקס היה עובד חרוץ וביצע את עבודתו במסירות ובנועם ונפטר בטרם עת. יהיה זכרו ברוך.
שוש וייס 18/12/2017

פליקס פלשנר ז"ל

תאריך פטירה: כ"ב באב תשע"ד   18.8.2014

לחצו כאן לסיפור חייו 

תאריך פטירה: 31.01.2024 כ' שבט ה'תשפ"ד

פקר עומד ראשון משמאל. מאלבומו של יורם דורי

תאריך פטירה:  1.1.201

קישורים

אתר אבלים

תאריך פטירה: 03.08.2004

גיבור בעל כורחו – יורם פרוינדליך ז"ל
מאת יאיר ליטביץ

את יורם פגשתי ב- 15/10 כשביקש ממני לעזור לו לחזור ליחידתו בחטיבה 600 לאחר ש"הלך לאיבוד". בו במקום החלטתי על דעת עצמי לצרף אותו אלי כטנק גור שלישי. למיטב זכרוני גם לא סיפרתי על כך למ"פ שמא ייקח לי אותו…
סיפורו של יורם התרחש בליל הפריצה לראש הגשר. לפנות בוקר, בתנועה לצומת "טרטור- לקסיקון", נעו שרידי פלוגה ג עם המג"ד בראש הכח, שלושת הטנקים של הפלוגה יחד עם טנק המג"ד נעו האחד ליד השני ובהעדר אמצעי ראיית לילה יורים על כל דבר חשוד. ליד הצומת בזמן הירי הכבד, כשפגענו ב- 2 טנקים מצריים זיהיתי באגף השמאלי שלנו במרחק לא גדול טנק מצרי נוסף שיורה כאילו מתוך האדמה ומסכן אותנו.
הוריתי ליורם שנע בצידנו השמאלי להשמיד את הטנק שבמחפורת. יורם זיהה אותו מייד (חושך), פנה אליו והודיע לי שאינו יכול לפגוע בו כי אין לו הנמכה (עם התותח). כדי שלא יעמוד חשוף מול הטנק המצרי וייפגע, הוריתי לו לא לעצור, לנוע אליו, ואם אין ברירה, לגלוש לתוך המחפורת ואז או שתהיה הנמכה או שיפגע בו פיזית עם הטנק שלו. האויר כולו היה מלא בנותבים בגדלים שונים ולא היה זמן להסברים. יורם לא היסס לשניה, הוא התקרב לטנק המצרי מהצד שלו במטרה לנגח אותו ולשתק אותו. איני יודע אם היתה זו ערימת העפר מתוך המחפורת שנערמה או תלולית עפר טבעית בדיוק במסלול התנועה של יורם. הטנק עלה על התלולית וכשירד ממנה עם הקנה לכוון המחפורת היתה לו כבר הנמכה. יורם מצא עצמו במרחק מטר או שניים מהטנק המצרי (קנה התותח), ובתנועה אינסטינקטיבית ירה בו בטרם ייפגע הוא עצמו. הפגיעה יצרה כדור אש ענק מתיז רשף לכל עבר. יורם הודיע לי בבהלה כי התעוור ואינו רואה כלום. הוריתי לטען/קשר להחליף את המפקד וכוונתי אותו שיצטרף לשאר הכח לאחר שגם טנקי המג"ד והמ"פ נפגעו.
חששתי שיורם נפגע ורווח לי שלאחר מנוחה קצרה ראייתו שבה אליו והוא לקח חזרה את הפיקוד. נפגשנו בבוקר ליד הרמפות כשיורם עומד גאה בצריח ומחייך חיוך של נצחון.
מעולם לא הבנתי מהיכן יורם שאב את אומץ הלב לנסות ולנגח את הטנק המצרי כשהכל מסביבנו בוער. מעולם לא למדנו תרגולת כזו. איני יודע את מי מאיתנו יורם הציל במעשהו, זה גם לא חשוב. כל מה שאני יודע שמבין מעשי ההקרבה הרבים שתוארו במלחמה ההיא זה אחד הנועזים והמדהימים שביניהם.
איש אמיץ היה יורם. המשיך להלחם לצידי בשכל, באומץ ובמקצוענות עד הפסקת האש. בכל מקום – בשטחים פתוחים או בחייץ החקלאי תמיד ניצב עם הטנק שלו מאחורי או לשמאלי, תמיד עם הקנה לכוון הנכון ותמיד מוכן ודרוך לכל התפתחות.
לאחר תום הקרבות, כביטוי והוקרה על לחימתו המופתית, מונה יורם למ"מ טנקים בגדוד הסדיר בו היינו למרות שלא היה קצין. חשתי שזה המעט שהצבא חייב לו.
פגשתי את יורם מספר פעמים ברבות השנים, תמיד נזכר באירוע הזה בחיוך, כדרכו, צנוע ונחבא אל הכלים.
לדאבוני יורם נפטר במרוצת שנת 2004.
יהי זכרו ברוך!

תאריך פטירה: 28.10.2017

משה (אנדרי) פרידמן ז"ל  פלוגה ל גדוד 410 הלך לעולמו אוקטובר 2017

דברי הספד לחברינו היקר משה (אנדרי) פרידמן,   אשדוד, 30  אוקטובר 2017

אנדרי חבר עמית יקר.
הכרותינו החלה עוד בשנת 1968 במסגרת הטירונות בשריון ובהמשך בקורסים משותפים טירונות קורסי ההכשרה, קורס מפקדי טנקים.
מאוד שמחתי לפגוש אותך מחדש בעת הקמת יחידת המילואים החדשה חטיבה 600 גדוד 410 ושיבוצינו המשותף בפלוגה "ל" הפלוגה של נרקיס. מאז חזרנו לשרת במשותף באימוני השריון ובתעסוקה מבצעית בכל מיני גזרות.
זה די מדהים וסימבולי שהצוות שלך במילואים היה בדיוק אותו צוות מהסדיר ,קושמן, אבי וגבי. ניתן לראות זאת בתמונות מהספר של אבי וייס התותחן שלך בצוות.

תמונה מהסדיר . (אני בצריחון מאחור).

ביום הכייפורים 1973 התגייסנו יחדיו שוב .נלחמנו יחד באותה מלחמה עקובה מדם. באחת ההזדמניות אמרת לי שבזכות ההחלטה שלי לשלוח דווקא אותך לטסה  לתיקון הטנק של אלקן לאחר שהתותח שלו הושבת  לא השתתפת בהתקפה על "מכשיר" ב 9 לאוקטבר , קרב שבו נפלו ונלקחו בשבי חברים רבים מהפלוגה והמגדוד .מייד  לאחר מכן חזרת והשתתפת בכל שאר הקרבות המרים והקשים. בשלב מסויים ניסים שלום נשאר ללא טנק ובא לעלות על הטנק שלכם. אני זוכר שספרת לי את הרגשות המעורבים היות והיה ידוע שניסים שלום בחור שמושך אש וכבר נפגעו מספר טנקים שבהם היה וחששתם שזה לא האחרון וכך היה . השתתפת בקרב ההטעיה ליד החווה הסינית ולאחר שעליתם על מוקשים נחלצתם רגלית בלילה כאשר אתם צועדים בתוך שדה המוקשים ובראש  ניסים שלום מפנה בידים מוקשים בנתיב החילוץ.

משה, תמיד אזכור את חיוך הלבבי ואת העובדה שערך החברות והשותפות היה מוטיב מרכזי בתפיסת העולם שלך, תמיד נכון לעזור לחבריך ולעולם ללא טענות וטרוניות גם ברגעים הקשים ביותר.
ספרתי לי בהתלהבות תרומתך במערכת החינוך ואהבת את נושא ההוראה ותרומתך האישית. מצאת שליחות במוסד הלימודים למרות הריחוק שהצריך נסיעה ארוכה מדי יום.
נחצ'ה שעורך מחקר על מאורעות החטיבה במלחמה כותב לעצמו בראיון שערך לך שזו הכרות ראשונה איתך אבל הוא מתרשם מאדם מאד נינוח נעים עם מחשבה סדורה.
לצערי לא הצלחתי לפגוש אותך אישית בשבועות האחרונים כשמצבך הרפואי הלך והדרדר ואמרתי לרעייתך שוש שבשבת אני חוזר מנסיעת עבודה בחו"ל ואבוא לבקר אבל …

תמונה מהמלחמה (הספר של חטיבה 600 )
שני משמאל ניסים שלום

משה היקר,

לצער כולנו אנו נפרדים ממך היום אולם בליבנו זכרונות עמוקים על אדם ערכי עם יכולת בקורת חדה אבל אופטימי וחיובי.
יהי זכרך ברוך

עלי בן דוד 30/10/2017

שלום חבר יקר,

היום הביאו אותך למנוחת עולמים באשדוד. לוויות קשות עליי ואני לא עומד בהן. אבל להציב לך יד צנועה כאן – ראוי ונכון.
הכרנו במדים לפני שנים רבות. לא איש מלחמות היית אלא איש של חינוך. שמחתי על שמצאת דרך לחיות עם עצמך כאזרח כששוחחנו באשדוד.
זמן לכתך מוקדם מדי. זה הזמן בו בני גילנו מתחילים את ימי הזהב, עם הנכדים, מטיילים בעולם. אין לי ניחומים למשפחה. נחמתי הקטנה היא בכך שהספקת משהו בכל זאת. יותר מרבים אחרים שלא זכו.
למען קוראים שלא הכירו אותך, ולכבוד המשפחה, חובתי לציין את שמך משה [אנדרי] פרידמן, מותיקי פלוגה ל' בגדוד 410. שרתנו כתף אל כתף לא מעט שנים ועבורי אתה עדיין חי. מה לעשות.
הצילום המעולה שלך 'נגנב' מאחד ממפגשי הפלוגה האחרונים שקיימנו בתל אביב. שם הצלם לא רשום אצלי. מצטער. אולי ג'קי, מי יודע. תודה.

משה (אנדרי) פרידמן ז"ל

עופר עידן 30/10/2017

תאריך פטירה:  16.08.2022  י"ב באב תשפ"ב

יהודה היה קצין רכב וקצין פינוי בגדוד 410, קיבל עיטור מופת על פינוי משאיות תחמושת בוערות מפגיעת טיל הסקאד בציר לקסיקון.

עיטור המופת שקיבל יהודה

ביום 22 באוקטובר 1973 נפל טיל מצרי על חניון פלוגת-המפקדה של הגדוד שסמל יהודה קאופמן שירת בו כקצין-רכב. אחת ממכוניות התחמושת התפוצצה, ומכונית נוספת החלה לבעור. סמל יהודה קאופמן רץ אל המשאית הבוערת, התניעה והסיעה אל מחוץ לחניון. לאחר-מכן זרק את ארגזי התחמושת הבוערים מהמשאית, וכיבה אותם במטפה ובחול. במעשה זה גילה אומץ-לב למופת ותושייה רבה, והציל רבים מחבריו מפגיעה.
על מעשה זה הוענק לו : עיטור המופת
אייר תשל"ה מאי 1975, מרדכי גור, רב אלוף, ראש המטה הכללי

עתון "במחנה" גליון 35-36 09/05/1975 העיטורים

תאריך פטירה: 12.12.2023 כ"ט כסלו תשפ"ד

תאריך פטירה:  2 באפריל 2008 , כ"ו באדר ב' ה'תשס"ח

משה קנצוקר קורס מטקים 1969 (התמונה מאלבומו של איתן כהן)

כתבות שפורסמו:

איתמר קנצוקר. סיפור מרגש (לירון לוי)

דר' קנצוקר משה ז"ל רופא שינים וחבר -קורבן שווא
דיון מתוך פורום  רפואת שיניים

לחצו כאן לצפייה בכתבה

תאריך פטירה:  24.01.2023

הספד למח"ט  אל"מ טוביה רביב – מח"ט 600

25.1.2023  — כתב הרצל רבה, הספיד אייבי רותם

המח"ט , כמו תמיד שוב הפתעת אותנו , המפקדים והחיילים בחטיבה עליה פיקדת מאז 1971 – כואבים בלכתך היום. כואבים על לכתו של מפקד דגול וקשוח.
המפקד, הובלת אותנו בנחישות ובדבקות אל הניצחון במלחמת יום הכיפורים  973 . זו הייתה מערכה קשה וכבדה, הערכות בבלימה מפני האויב להתקדם, והפריצה בגזרה המרכזית של התעלה המצרית – ובמבצע אבירי לב, בהם נפלו 119 מקרב חיילי החטיבה ומהטובים בבניה.
הובלת בנחישות וביראת כבוד חטיבת שריון לפעולות שצוינו כמשימות של גיבורים, הומחשה פעילות החטיבה הראויה למופת לעוז ולגבורה, ומהם נלמדים גם בעת הזו במורשת ראויה ומלמדת אחווה רעות ונחישות. בין מפקדי וחיילי החטיבה הוענקו עיטורי הגבורה העוז והמופת, ציוני שבח רבים והערכות משימה.
המח"ט חלקינו יצאנו עימך לטיולים ברחבי העולם, יצאנו לסיורים והרצאות בבתי ספר בפני חיילים ומפקדים , בפני אנשי צבא ואזרחים במוסדות וארגונים. יצאנו כדי לציין וללמד את מורשתה של החטיבה אשר שעטה על הטנקים הטובים בצ.ה.ל –מתוך שליחות להגן על העם במולדתו הנצחית. ואשר הדפה את הסיכון אשר ניכפה מתוך הפתעה לכולנו , ואנו נשלחנו בעוז להדוף  ולהסיר  את האיום למצוקת ישראל.

והיום בו עומדים כולנו בטרם תעלה לשמיים ומצדיעים לך, כי בזכות הובלתך הראויה אתה מוריש  אחריך זכויות של לוחמים ואהבה מקודשת בדם, אשר הגיעה ממורשתך מאז השואה בזוועות הנאצים בהיותך ילד בן שש שנים והמשא הכבד אותו נשאת ואותו אתה מייצג, מונח במרכז ההיסטוריה המחרידה של האנושות בכלל ושל העם היהודי בפרט, אחרי שובלי האש והעשן, הצעקות והיללות של בני אדם חסרי ישע מול הצורר הנאצי, והם נחרטים בלב האנושות לעולמי עד ויעמדו לדורות בתקומה למשמרת נצח.

בכוחות של גיבורים עלית לארץ. התגייסת לצבא, נפצעת אנושות והמשכת  בדרכך הצבאית אשר צוינה בנחישותך והתמדתך להתמנות למח"ט 600 כתבת  ספרים אשר הופצו ללמידה על נחישות ודבקות במטרה, על הנתינה רבת הפעלים ועל המסירות אשר זכתה להערכה מיוחדת על ידי העולים והמוסדות המיישבים, על הרצון והתרומה שאין בה סוף, על היושר וההתעמקות בפרטים וזו הדוגמא אישית ממך אשר הוחדרה לכל מפקד וחייל, כל מחנך ותלמיד, מבין ילדי ישראל המפקדים והמחנכים כאחד. העלת עולים חדשים והובלת את אלה אשר חשו קושי בקליטתם .

היית כנושא הדגל וכמפקד עליון של החטיבה גם בעת הזו, לזיכרון חללינו הגיבורים, החטיבה הייתה מעין משפחה אותה כה אהבתה וטיפחת, כה היית  גאה במורשתה ובדרכה לתחומי הזיכרון והמורשת גם לאחר המלחמה.

לא ניתן לסכם בקצרה את פועלך מפקד ראוי ואציל? איך נסכם ומאין הידע העצום שאותו שמרת בליבך בצניעות יתרה. לימדת אותנו מה צריכים מפקדים ללמוד בכוחות עצם, שאמונה ביכולתנו כצבא מוסרי עוזרת לעגן אותנו ולבסס אותנו כמגיני העם. אתה לימדת אותנו שלא ישתלם מה שאינו נכון וצודק, שעל המוח לשלוט אך ההנאה מקורה בלב. שמאומה אינו קורה לכל אנו מתכוונים והחשיבה ,התבונה והאצילות המפוכחת הם הם אשר יובילו  למילוי הפקודות בעת הצורך ובעת פקודה. והם האמת ביכולת האנושית להוביל צבא מנצח והחלטי.

צר לנו המח"ט שהלכת לעולמך, ואולי שם במרומים תיפגש עם הלוחמים הגיבורים החרוטים בליבך ובליבנו לעולם, ושאת משפחותיהם הכרתה באופן אישי וקבוע. וזה היה הכאב הגדול מכל, זה היה הצער העצוב מכל.

צר לנו המח"ט שאינך איתנו בעת הזו כשהעם מתקשה בדרכו,  ומתאמץ להבין ולקדם חלומות אותם ביקשנו להוביל ולהשריש. אותם הבנו ללא דיון בעת הפקודה.

צר לנו המח"ט על לכתך, צר לנו כי לא תשתתף בכנס סוכות כמסורת החטיבה בה הייתה כה גאה והשנה היא שנת החמישים למלחמה, ולא תשתתף איתנו בהרצאות מורשת הקרב ולא בזיכרון בסלון, לא תביע את דעתך הנחרצת. ולא תכתוב עוד ספרים ומאמרים שילמדו וידריכו  את הדור החדש, דור אליו מכוונת שאפתינו לאחריות וקידמה אנושיים – בשביל העם, המדינה, ובשבילי היהודי בתפוצות.

מרכינים ראש וגאים בפני דמותך על פועלך הרב והמשמעותי, מורשתך אשר תוביל אותנו ותכוון את יעדינו בעתיד לטוב שבאדם ולשמירה על הזיכרון החרוט בקרבינו לנצח, דמותך תמשיך להלך בקרבינו ותמשיך להוביל מסע של מח"ט הנושא על כתפיו אחריות על כל חייל ומפקד, נושא על כתפיו יגון וצער המשפחות השכולות. המפקד, הסיפור שלך הוא הסיפור של המדינה כולה במאבקה ובקיומה של ארצנו, ארץ ציון ירושלים.

לך לשלום המפקד ,ותנוח על משכבך בשלום לאחרית הימים, ואנו מבטיחים כי נמשיך דרכך בצניעות, באצילות וביראה.

תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים.

מפקדי .וחיילי חטיבה 600

זרים על קברו של טוביה ז"ל

תאריך פטירה: 8.4.2007 , כ"א ניסן תשס"ז

תאריך פטירה: 29.4.2015

תמונה מתקופת מלחמת יום הכיפורים אחרי הפסקת האש. חברה מגדוד 410.
בשורה העליונה שני מימין רואים את צביקה רגרמן,
שורה מתחת ראשון מימין ישי אנג'ל והבחור הבלונדיני אחריו זאב מסלו.
מי שמזהה עוד אנשים שירשום בתגובות…
דוד פישמן 19.01.2018

לאחר המלחמה חזרנו לשדה תימן. אמנון מרטון סיפר כי בימ"ח התעוררה בעיה טכנית: גירוז הטבורים עם קומפרסור יגרום לפריצה של מחזירי השמן בכל גלגלי המרכוב ולכן צריך לגרז את כולם רק באופן ידני. בסוף היום צביקה ואני הגשנו למרטון רשימה של עשרה מתנדבים שהיו מוכנים להגיע לבסיס פעם בחודש, על חשבון זמננו הפרטי, כדי לגרז את כל הגדוד באופן ידני. אמנון ישב עם דמעות בעיניים על רוח ההתנדבות. בשיחת הגדוד הבאה אמנון דיווח לנו שהנושא עלה עם מפקדת האוגדה וכי חיילים סדירים יבצעו את הגרוז הידני וכי אנחנו לא נצטרך להגיע במיוחד לצורך המבצע. לצביקה רגרמן ולי היה רקע היסטורי משותף כפליטי "שכונת חאפ" בגבעתיים. כשנודע לי על פטירתו הייתי בהלם. איש חמודות עם לב זהב
עופר עידן 19.01.2018

תאריך פטירה:   2.10.2023  י"ז תשרי תשפ"ד

תאריך פטירה: 17.10.2022

שארים:  אסף שדה, 054-2626264, רח' השמים 16 קיסריה asaf@zipco.co.il

כתובת אשתו של זורח הצליל 12 כרכור

תאריך פטירה: 24.6.2018

יום הזכרון של הדור השני..
לכבוד רמי שוורץ זכרונו לברכה גדוד 409..חטיבה 600

אני דור שני למלחמה
אף פעם לא לחמתי בקרבות .
אבל את המלחמה ההיא נשאתי עימי בכל יום זיכרון..
לא איבדתי חברים בתופת,
אבל לא אשכח אף פעם את השמות של החברים שלו.
ולמרות שלא הכרתי אותם,את החיוך שלהם אני מזהה מתוך אלבום התמונות .
אף פעם לא הייתי בסיני.
אבל אני מדקלמת את שמות הצירים על המפה , של אוקטובר 1973..
אף פעם לא שמעתי דיווחי אמת , עד היום בו הוא השמיע לי איך נשמעת מלחמה בקשר..
אף פעם לא ראיתי חללים.
אבל בעיניים שלו, ראיתי אותם נופלים כל שנה מחדש..
אף פעם לא האמנתי בקיומם של גיבורי על
עד ששמעתי איך הוא הסתער אל תוך האש, כי ״ לא חושבים, פשוט נלחמים על הבית..״
המלחמה ההיא , היתה המלחמה שלו, הוא השאיר שם את התמימות שלו בחולות.
וכשלא הצליח לקבור את אותה מלחמה בתוכו ,הוא חזר לעמוד מולה בחלקה אחת, שורה אחת,קבר שש..

אני דור שני למלחמה ההיא.
דרכו , חייתי אותה.,
דרכה, חייתי אותו..

ומכאן והלאה ,
המלחמה שלו, היא גם המלחמה שלי.
אמנם בלי טנקים שרופים, ובלי קצין העיר בדלת.,
אבל עם ההבנה שאין לי ארץ אחרת,,
ואני יודעת שהוא מביט בי מלמעלה כשהוא חולק ענן, איתם , כשמדיהם עדיין מאובקים מעפר , והם שותים קפה שחור ,יחד משלימים פערים., כי בכל זאת, עברו 44 שנים..

ענת לוי, ביתו של רמי  27/04/2020

האיש שחי את האימרה בכל חייו! – "אין מקום רחוק מידי, אין משימה קשה מידי"

ענת לוי – ביתו של רמי 24/06/2018

תאריך פטירה:  27.7.2018 ט"ו באב התשע"ח

שארים:
כפיר – בן
נייד: 054-6620487  דוא"ל:  Kfir.Shizaf@ncr.com

ציון שיזף ז"ל

תאריך פטירה: 13.5.2017

תאריך פטירה:  12.11.2019 י"ד חשון תש"פ